"מחפשת" בביצוע פזית נוני: אוונגרד ישראלי מקורי, פורץ דרך

כוח הבמה של פזית נוני הינו כוח במה חנה רובינאי במהותו.

ישנו משהו קמאי מאוד, ראשוני ואף פגאני בצורה בה שולטת נוני בבמה – ועושה אותה לשלה, לבמתה – כפי שכוח זה בא לידי ביטוי בהצגה "מחפשת" בכיכובה.

שליטתה, יציבותה ודיוקה הופכים את מחזהו של עידן זילברשטין – על שלל מורכבויותיו והדו-משמעות המככבת בו כסימבול קיומי – לאוונגרד ישראלי מקורי, פורץ דרך.

המחזה, המתאר את קורותיה מכמירי הלב של זמרת רחוב, העוסקת בזמן צעידתה במרחב המודרני המורכב באובדן – או ליתר דיוק, באובדנים – זכה לבימוי מצטיין של שפרה מילשטיין שדייקה, ניקתה והדגישה את הנכון ביותר – הן בטקסט המחזה, הן בכישוריה של מבצעתו.

עבודתה של מילשטיין, יחד עם עיצוב התאורה של מתן פרמינגר והתנועה של שירלי גרובר – המתאימים ככפפה למידותיה של נוני – הופכים את "מחפשת" לאחד המטעמים היצירתיים שראיתי זה שנים על במה – הן בארץ, הן בחו"ל.

"מחפשת" טוב עד כדי כך, שהוא ראוי "להיאסף" אל שורותיו של תיאטרון גדול וממסדי, להיות חלק מהרפרטואר שלו, ובכך לתת למנוייו משהו אחר וחדשני, אשר יפתח את אופקיהם של צופיו אל עבר משהו חדש ומקורי מאין כמוהו בתיאטרון הישראלי.