קראתי בשקיקה ביום הכיפורים הזה של שנת 2017 את הספר החשוב "זעקה למחר 76859…" שכתבה ברגישות רבה ברי נחמיאס.
הספר, שראה אור על ידי המכון לחקר יהדות סלוניקי, מספר בגוף ראשון את סיפורה של נחמיאס, ניצולת אושוויץ, ואת תהפוכות חייה ודורה בימים ההם, הבלתי-ניתנים-לתיאור, של אימת השואה ואושוויץ בפרט.
מחיי ילדה ונערה שוקקים – ועד לקצה העולם האנושי.
איכשהו, שרדה ברי נחמיאס ומצאה לנכון – ובצדק רב – להנציח את חייה על הכתב.
איכשהו, כנראה כך רצה הגורל, וכנראה גם כוחה הנפשי תרם רבות לכך – שרדה וסיפורה ניצל אף הוא.
זו הייתה דרך ייחודית להעביר את יום הכיפורים הנוכחי, בקריאת הספר החשוב, הנפלא הזה.
קראתי אותו והרגשתי אותו וזה היה חזק וייחודי מאין כמוהו.
לפרקים הייתי גאה בספרי שלי, "המלכות של אושוויץ", ובכך שהוצאתי אותו לאור ב-2015.
שוב חשתי עד כמה חשוב להנציח את השואה, להנכיח אותה ולהמשיך את סיפורה.
ביום הכיפורים הזה, בשנת 2017, הרגשתי את זה בעוצמה חדשה.