כאשר שאלתי את אמנון דוד ער, אחד הציירים הריאליסטיים הבולטים והחשובים בתקופה הנוכחית, מיהם הציירים האהובים עליו, הוא ענה לי "ולסקס, רמברנדט, מונה…" ואני חשבתי ברגעים אלו בלבי: "ואתה עצמך לא פחות טוב מהם" אך לא אמרתי דבר.
אך זוהי אכן דעתי הכנה לגבי ער, שיופי יצירתו אינה פחותה במאום מזו של אותם גדולי הציירים שהוזכרו על ידו בקטגוריית "האהובים".
ער יוצר תחת מכחולו אמיתות-של-החיים ומצליח לדייק את מודלי ציוריו בצורה חזקה, מזוקקת ומעל הכל – יוצאת דופן. ניכר בעיניי שער יצר בסגנונו הריאליסטי מעין סוגה בפני עצמה – "סוגת אמנון דוד ער".
זכיתי לראיין היום את אמנון דוד ער בן ה-43 נכון לכתיבת שורות אלו (יליד 1973), רווק ("אני במערכת יחסים ארוכה עם גבר") החי ויוצר כעת בברלין (בימים אלו ממש, בין ה-1.9.17 ועד ה-26.10.17, הוא מציג תערוכה בברלין ב-MZ Project room, Kyffhäuser 16, Schöneberg ואת ציוריו ניתן לראות בכל עת באתר שלו: http://www.amnondavidar.com) והתוצאות לפניכם.
"ראשית, אמנון, תהיתי מהו מקור שם המשפחה שלך, ער?"
"ער זו המילה העברית לדפנה. אבא שלי עברת את השם מניימרק לער."
"איך אתה מגדיר את האמנות שלך?"
"אני צייר ריאליסטי. אני מצייר מתוך התבוננות."
"מהו הפירוש שלך למילה 'אמנות'?"
"בשבילי כל דבר יכול להיות אמנות. תפקידה של אמנות טובה הוא לתקשר – ברובד שכלי וברובד רגשי. וזה לא סותר. זה הולך ביחד. אין הפרדה בין הרובד השכלי לרובד הרגשי. הם מהדהדים אחד את השני."
"למה אתה מצייר?"
"אני מצייר כי אני מת על זה! אני חושב שיש לי משהו להגיד והיכולת שלי להגיד את הדברים היא במדיום הזה, בציור. זאת הדרך שלי להתבטא בצורה הכי קוהרנטית."
"מהו זיכרון הילדות הכי חזק שלך והאם הוא קשור לעובדת היותך צייר?"
"זאת שאלה קשה. יש לי המון זיכרונות ילדות מאוד חזקים, והחזקים ביותר הם העלבונות. אני לא יודע אם זה קשור לעובדת היותי צייר, אבל הרבה פעמים כשאני מצייר אני נזכר גם בחלומות, גם בעבר, גם בילדות – ואני עומד על קנקנם. הייתי ילד מאוד דעתן ומאוד בודק גבולות וגם טרבל-מייקר, ועד היום אני לא אוהב מסגרות ולא יודע איך לתפקד בתוך מסגרות."
"מיהם הציירים האהובים עליך?"
"ולסקס, רמברנדט, מונה, מונק וגם הצייר הישראלי אמנון יוהס."
"אתה חי ויוצר בגרמניה. מדוע?"
"ראשית, כי בארץ מיציתי את האפשרויות וגם בגלל המצב הפוליטי בארץ. שנית, כי באיזשהו שלב אתה רוצה להעמיק כאמן, לבדוק מקומות אחרים."
"ויש לך מחשבות על גרמניה – זאת אומרת, בהקשר של עברה?"
"ברור שיש מחשבות – על בסיס יום-יומי – בהקשר של העבר של גרמניה. אני יודע היסטוריה. זה אחד ההובים שלי. הנוכחות שלי בגרמניה היא לא טריוויאלית וזאת לא הייתה הבחירה הראשונה שלי. הבחירה הראשונה הייתה פריז – אבל זה לא הסתייע."
"אתה אוהב את ברלין?"
"היום אני מאוד אוהב את ברלין, אבל זה לא קרה מיד. ברלין היא אינסופית – גם בגודל שלה וגם בנדבכים שלה. זה מקום נהדר לגור בו."
"מהם ההבדלים לדעתך בין סצנת האמנות בגרמניה לזו שבישראל?"
"בארץ יש יותר מקום לדברים שונים, והישראלים הרבה יותר מוכשרים מהגרמנים."
"היכן היית רוצה להציג יותר מכל?"
"במוזיאון מרכזי כלשהו. אבל בסופו של דבר מה שמשנה באמת זה מה שאתה עושה, לא איפה שאתה מציג."
"ולסיום, אמנון, איך היית רוצה שאנשים יזכרו את אמנון דוד ער בעוד 100 שנים מהיום?"
"קודם כל – הייתי רוצה להיזכר. שנית, הייתי רוצה להיזכר כמישהו שהיה נאמן לעקרונות שלו, לדרך שלו ולאמת הפנימית שלו. בסופו של דבר – העיקר זה הציור – ולא אני."
חי תרבות 