חודש: פברואר 2020

אורי קצנשטיין: אודות חוסר המוגדרות של האמנות הנעלה.

בינואר 2018 זכיתי לראיין את אורי קצנשטיין, אמן מכונן ומגוון מאין כמוהו. מעט אחר כך, באוגוסט 2018, נפטר קצנשטיין.

כעת, בפברואר 2020, אני מביא שוב את הדברים אשר פורסמו בשעתו.

 

*

 

דורון בראונשטיין: איך אתה מגדיר את האמנות שלך, אורי?

אורי קצנשטיין: חסרת מוגדרות.

בראונשטיין: מהו הפירוש שלך למילה 'אמנות'?

קצנשטיין: אין לי פירוש.

בראונשטיין: מהי דעתך אודות הקשר שבין פוליטיקה לאמנות?

קצנשטיין: קשר הדוק.

בראונשטיין: מיהו האמן הישראלי האהוב עליך?

קצנשטיין: אין כזאת חיה.

בראונשטיין: מי יותר חשוב בעיניך: ג'ף קונס, ג'קסון פולוק, מרינה אברמוביץ' או אנדי וורהול?

קצנשטיין: כולם חשובים באותה מידה.

בראונשטיין: האם לדעתך עדיין קיים – אחרי הכל – איזשהו טאבו באמנות?

קצנשטיין: כמובן.

בראונשטיין: מה היית לוקח איתך לאי בודד?

קצנשטיין: את אהובתי.

בראונשטיין: ולסיום, איך היית רוצה שאורי קצנשטיין ייזכר בעוד 100 שנים מהיום?

קצנשטיין: לא חשבתי על זה אף פעם.

 

 

"ניצנה" מאת אביחי אורן: חשוב, ערכי, מעורר מחשבה

ישנו דבר-מה גדול – הן במושאיו, הן בסגנונו – של אביחי אורן, מחבר הרומן החשוב והערכי "ניצנה" אשר ראה אור לאחרונה.

הספר מעורר המחשבה, נוגע בקורא וחודר אל עובי הקורה של הנרטיבים אשר בו ברגישות, חוכמה ויופי, הנדירים במקומותינו.

"דם תפוזים" מאת ניקולא יוזגוף-אורבך: אור גדול בשירה העברית המודרנית

ניקולא יוזגוף-אורבך – וספר שיריו "דם תפוזים" אשר ראה אור לאחרונה – עורר בי התפעמות רבה.

שיריו כמו מהלכים קסם על הקורא בכנותם ובישירותם וכתיבתו עזת הטקסטורות יוצרת קומפוזיציית-מניפה רב-אנושית המביעה רצף מזוקק של חוכמה המשולבת בעושר פואטי.

לדידי, השיר "התגלות" (אשר בעמוד 12) ראוי להילמד בבתי הספר העל-יסודיים כחלק מתוכנית הלימודים, וזאת בשל תוכנו, רבדיו ויופיו הרב, המאיר את כל הקורא בו.

"מכוסה בכוונות החמה" מאת שי מיכאלי: רגיש מאוד, מורכב מאוד, נדיר באיכויותיו

כאשר קראתי את השיר "היום" אשר בעמוד 102 בספר השירה "מכוסה בכוונות החמה" של שי מיכאלי אשר ראה אור לאחרונה, מצאתי את עצמי מחייך ותוהה אודות חיי.

למיכאלי יש את הכוח הזה – הנשגב, הייחודי מאין כמוהו – לשאול שאלות דרך שיריו האישיים-אישיים ביותר ולהפעיל מעין קסם על קוראיו בהשלכותיו ממנו – אליהם.

"מכוסה בכוונות החמה" הוא ספר רגיש מאוד, מורכב מאוד, בעל עולם דימויים עשיר, המנכיח את כישרונו הרב של משורר נדיר באיכויותיו זה.

"הבהוב אחד של חסד" מאת רון גרא: יכולות ליריות רבות מישורים, דימויים ורבדים

כאשר קראתי את "משאלה", שירו של רון גרא אשר בעמוד 184 בספר השירה שלו "הבהוב אחד של חסד" שראה אור לאחרונה בהוצאת צבעונים, הבנתי את גדולתו של משורר זה – ואת יכולותיו הליריות האדירות.

בשיר אחד מצליח גרא לגעת בכל כך הרבה מישורים, דימויים ורבדים אשר מעידים על כישרונו רב-המידות.

"משאלה" הוא שיר נפלא אחד מיני רבים בספר מסוגנן, נוגה ונוגע זה, אשר ראוי שייחשף לכמה שיותר עיניים ולבבות מתוקף ייחודו והעולמות העשירים, המוארים-מאירים, הגלומים בו.

"לא המרחק לא הזמן" מאת עדי מרקוזה הס: קומפוזיציית ספרות מופתית הנפרשת כמניפה על-זמנית

ישנו משהו על-זמני ב"לא המרחק לא הזמן", ספרה של עדי מרקוזה הס אשר ראה אור לאחרונה.

בספר מצליחה ברוב חן מרקוזה הס לחולל רבות ונצורות בכתיבתה, סגנונה ומושאיה.

הרומן הזה – גדול מהחיים, נוגע עד מאוד ומסוגנן לבלי היכר – מצליח לבעוט במקומות הנכונים, לעורר מחשבה ולרגש, ובדרכו, לדידי, הוא אחד הרומנים הטובים שנכתבו אי-פעם בספרות העברית.

"ימים פרועים של חול" מאת מלכה קיני-קפלן: מלנכוליה, רגש, בהירות

מלכה קיני-קפלן, מחברת "ימים פרועים של חול", ספר השירה החדש שלה אשר ראה אור לאחרונה, איננה נצרכת למילים רבות.

כמו הגדולות ביותר – וביניהן זלדה – מעט מילים מספיקות לה לתיאורים גדולים מהחיים, אמיתיים, קונקרטיים.

כך למשל ב"סתיו", שירה המואר אשר בעמוד 62, מצליחה המשוררת לרגש עד כלות במספר שורות ולגעת בעומק הקורא בה בעיון.

"ימים פרועים של חול" הוא ספר בעל עושר לירי רב, מלנכוליה ובהירות, ובה בעת, גוונים מסוגננים ורגישים, המעמיד את המשוררת בראש המחנה העכשווי של משוררות ישראליות מודרניות בולטות.