חודש: יוני 2022

"אדמות הנצח" מאת נועה כליף: בעל מימדים רוחניים כמו חוץ-גופניים

לדידי, נועה כליף היא משוררת-יוצרת רוחנית מאוד, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בספרה "אדמות הנצח".

בספר, מאגדת כליף שירים, אמירות ואף סיפור, וטווה דרכם – ובאמצעותם – עולם שלם, פיוטי מאוד, בעל מימדים רוחניים כמו חוץ-גופניים, המעידים על נפש רגישה בעלת עין הרואה מעבר למקום ולזמן הנוכחיים.

אודות יצירתה היפה והרגישה של איריס כליף

בשני ספרי השירה של איריס כליף, "ירח בר" ו"בת אלוהים", מתגלה כליף כמשוררת טובה ורגישה.

שפתה העשירה הינה בעלת קומפוזיציה נכונה והאיפוק האסתטי שלה יוצר מתח המוליך את הקורא אל תוך שלל חיבורי מרכיביה הפואטיים.

ניכר ששירתה של כליף היא-היא מרכז חייה ואני משתוקק לקרוא עוד מפרי עטה.

"מאמא יולדת לאמא מולדת" מאת מיכאל אלבאום: דוקומנט יהודי היסטורי חשוב מאין כמוהו, מעורר השראה ורב-טלטלות, בעל ערכים סוציולוגיים, אנתרופולוגיים ופוליטיים

אני מודה: אני מעריץ את מיכאל אלבאום.

בשנת 1982 ישב אלבאום והעלה על הכתב בפולנית – ואף הוציא לאור – ספר המתאר את מסכת חייו מעוררת ההשראה ורבת-הטלטלות, החל מתחילתה של המאה ה-20 ועד לכמעט סיומה של מאה זו.

בספר מגולל אלבאום את קורות משפחתו בתווך שבין שתי מלחמות העולם, בין היתר, ברוסיה, פולין וצ'כיה.

כתיבתו יוצאת דופן מבחינות רבות והספר נכתב ונקרא כמעין פואמה אחת ארוכה ומרתקת מאין כמוה.

ראוי להדגיש, זהו ספר חשוב ביותר: הן כדוקומנט יהודי משמעותי, הן כמראה לסוגיות פוליטיות-מדיניות, סוציולוגיות, אנתרופולוגיות, ובמיקרוקוסמוס של הדברים: משפחתיות ואינדיבידואליות.

בדרכו, הותיר אחריו אלבאום עולם שלם ביצירה מרתקת זו – יצירה הדורשת עיון אקדמי מקיף – ובדרכה אף מבקשת פיענוח אודות משמעות התקופה המורכבת ההיא אשר בה כמו עוצבה ההיסטוריה של המאה ה-20: הן הכלל-עולמית, הן היהודית, והן, לימים, הישראלית.

"ובכל זאת מתלקח האור – מבחר שירים 2022-1940" מאת צפורה הלר-אלאור: רגיש, מסוגנן, קאנוני

צפורה הלר-אלאור יצרה במהלך חייה דוקטרינה משל עצמה: בעלת איכויות השייכות באופן בלבדי לה.

ספרה החדש, אשר ראה אור בימים אלו, רגיש, מסוגנן – עד כדי קאנוני, ובו הלר-אלאור מחזקת את מעמדה בקרב משוררות הארץ הזו ביופי עז-מבע, בכנות ובתמצות מדויקים ופואטיים להפליא.

"שנת חיפוש" מאת שירה בלנקשטיין: ספר ביכורים מעורר השתאות בזכות יופיו, ישירותו וכנותו

שירה בלנקשטיין הפעימה אותי בספר הביכורים שלה "שנת חיפוש" אשר ראה אור בימים אלו.

זהו ספר בעל עלילה מרתקת, יפה מאין כמוהו, ישיר וכן, המעיד על התפתחות פנימית ועל מנעד רגשות בעל איפוק אסתטי, ובה בעת, על מניפת מחשבות הבאות לידי ביטוי מתוך חוכמתה וייחודיותה של בלנקשטיין.

אני ממליץ בחום לרכוש ספר זה ולקרוא בו, וממתין בציפייה דרוכה לספרה הבא של סופרת אמיצה ואקספרסיבית זו.

"לבן על גבי שחור" מאת רובן דויד גונזלס גלייגו: יצירה מכוננת, רפלקסיבית מאין כמוה, מפעימה ומרגשת עד דמעות, המעוררת בקורא מניפה אדירה של תחושות

בעת קריאת הספר "לבן על גבי שחור" שראה אור בשנת 2008 ב"ספריית פועלים", מצאתי את עצמי תוהה: עד כמה הוא אוטוביוגרפי? האם כולו אכן מתעד-מתאר את ההיסטוריה הפרטית של הסופר? ואם כן, איך הוא יכול היה לעבור את כל זה – ולהישאר בחיים?

הסיפורים המאוגדים בספר יוצא דופן זה כל כך חזקים, כל כך מרגשים – עד דמעות ממש – שהם מהווים, לדידי, מעין צילום רנטגן לירי, מבריק ומתומצת של מסע חייו של גלייגו: על כל העוולות הנוראיות-עד-כדי-בלתי-נתפשות, המכאובים התת-אנושיים, האטימות החברתית והפוליטית שאל תוכה נולד ובה התקיים בילדותו, בנעוריו ואף בבגרותו, ועם זאת, גם על כל רגעי החסד, החמלה והנסים שחווה.

הספר מעורר בקורא מניפה אדירה של תחושות ומזכיר לכולנו את המהות הראשונית, הגולמית ביותר, של יצירה ספרותית באשר היא: הצורך להרגיש דרכה – ובאמצעותה – ולהתקרב כך אל תוך חיינו שלנו עצמו, על כל חלקיהם: הלבנים על גבי השחורים – ולהיפך – האקוטיים, האינטנסיביים, המופלאים, ובה בעת, המגונים להפליא.