לאחרונה גיליתי פנינה של ממש, סטודיו לעיצוב פנים וריהוט בהזמנה אישית וחנות גלריה של אומנות ועיצוב, הממוקם ברחוב פנחס בן יאיר 1 – השוק היווני ביפו, הקרוי "ארטיזאכן".
הסטודיו הוקם בשנת 2012 על ידי שלומי עטור, אדם מקסים מאין כמוהו, בוגר המחלקה לעיצוב פנים ב H.I.T, אשר ניכר שאמנות בכלל ואמנותו בפרט הינן חלק מהותי, "בילט אין", מממשות קיומו.
לאחרונה זכיתי לראיין-לשוחח עם עטור אודות הסטודיו הייחודי שלו, והתוצאות לפניכם.
דורון בראונשטיין: נראה, שלומי, שרבות מהיצירות האמנותיות שאתה מוכר בסטודיו-גלריה שלך הם חפצים שעברו בעצם טרנספורמציה. מהיכן מגיעה המשיכה שלך לסוג האמנות הייחודי הזה?
שלומי עטור: מאז ומתמיד היוו עבורי חפצים משומשים השראה ובסיס ליצירה אומנותית ועיצובית. משכו אותי במיוחד חפצים ישנים, משומשים ומוזנחים, שהתגלגלו למקומות מוזרים וכמו הוצאו מהקשרם על ידי כוחות הזמן והטבע. חפצים שעברו טיפול מסור ומוקפד – לעתים אובססיבי – ואז נעזבו בחוסר צורך והושלכו אל המרחב הציבורי או גמרו בשווקי פשפשים. חפצים כאלו שריח ההיסטוריה נודף מהם והם כל כולם סיפור.
בראונשטיין: אילו חפצים למשל?
עטור: למשל דלתות ישנות הצבועות באין סוף שכבות צבע, בולי עץ שהים פלט, חלקי מתכות חלודות מבצבצות מתוך ערמות חול, גלגלי אופניים ישנים, פילטר אוויר של טרקטור, חתיכות עץ מאסיבי שהיו פעם סירות, דלי אמייל שנשכח בקרחת יער… כל אלה ועוד רבים, מהווים את פלטת החומרים והקנבס שלי מאז ומתמיד, נאספים חזרה אל חיקי הסטודיו ובעזרת הטיפול המתאים, החיבור אל חומרים אחרים והרבה אהבה – חוזרים חזרה אל מעגל החיים. לרוב בתפקיד חדש ומעניין, אך עם הרבה כבוד והקפדה לשימור סיפור חייהם הקודמים.
בראונשטיין: זה מדהים. ממש מרגישים את הלהט והדבקות שלך כשאתה מדבר על זה. אגב, מהו הפריט הכי ייחודי, אם אם תרצה – מוזר – שאתה מחזיק בסטודיו?
עטור: בחנות קיים אוסף גדול של פריטים ישנים ומשונים מהארץ והעולם. פריטים מוזרים ואהובים עליי במיוחד, כמו ארון קבורה ישן עשוי עץ אלון, להביור פליז עתיק מצרפת – כפי הנראה משנות השלושים, ועוד רבים וטובים.
בראונשטיין: אתה מגדיר את עצמך אספן?
עטור: אני אספן מושבע.
בראונשטיין: מה שמוביל אותי לשאלה אם אתה חש קושי כלשהו ב"פרידה" מחפצים מסוימים? קושי במכירתם?
עטור: אין בי קושי להיפרד ולמכור חפצים – אפילו כאלו שקרובים ללבי. זהו בעצם מהפך שחל בי מאז שפתחתי את הגלריה. התובנה שהכל זמני בעולם ועובד במחזוריות כמו בטבע תקפה גם לגבי חפצים ומסלולי הנדידה שלהם. הרבה פעמים חפצים שצבר דור אחד, מושלכים או נמכרים על ידי הדור הבא, שלא יודע להעריך או עסוק כבר בטרנדים חדשים. אחד המשפטים ששומעים אצלנו בחנות הכי הרבה הוא "יא אללה, איך זרקנו את זה…" – אם זה תריסים, מכונות תפירה ישנות, שעוני קיר וכו'…
בראונשטיין: לסיום, שלומי, אני חייב לשתף אותך בתחושה העזה שהייתה בי כשנכנסתי לראשונה לחנות-סטודיו שלך: תחושה של אנרגיה טובה. ממש כך. האם זה משהו שכיוונת אליו, שאתה מודע אליו?
עטור: הסטודיו נבנה ופועל מתוך רצון לשנות ולראות עולם יפה, בריא וטוב יותר. עולם שיודע להסתפק במה שיש ולהוציא ממנו את המיטב. עולם שמשכיל לראות את היופי בזקנה וההתבלות של החומר ולרחוש להם כבוד, בדיוק כמו לבני אדם. עולם שמשלים בהבנה עם "חוסר השלמות" ורואה בו את היופי.
*
אני ממליץ לכם בחום לבקר בסטודיו הייחודי הזה ואף לרכוש מהיצירות הקסומות הנמכרות בו, ובדרך, לזכות לשוחח ולהכיר את עטור, לאמוד מקרוב את קסמו, כשרונו ולהט האמנות שבו, אשר משתקף בכל פריט ופריט ב"ארטיזאכן".
חי תרבות 