חודש: נובמבר 2018

"עברית מחוץ לאיבריה המתוקים" מאת מתי שמואלוף: ספר געגוע ותהייה קיומית מעוררי מחשבה ורגש

החיים – כפי שאלה באים לידי ביטוי על שלל מרכיביהם ב"עברית מחוץ לאיבריה המתוקים", ספר השירה של מתי שמואלוף שראה אור ב-2017 – הינם מורכבים, ייחודיים ושואלים שאלות רבות אודות מוות – וחיים.

שיריו של שמואלוף מקרבים את הקורא בעוצמה רבה אל תוך עולמו: הן עולמו הישראלי, הן עולמו הגרמני.

השיר "ברלין" (עמוד 34) הינו שיר כה מצוין, מכמיר לב, "שיר געגוע ותהייה קיומית" קלאסי, שהוא מסוג המייצגים והמהדהדים – ממין אלו שאי אפשר שלא לחזור ולקרוא בהם שוב ושוב – ושוב.

"ברלין" הוא רק אחד מתוך שירים רבים, מדויקים ויפהפיים בספר-געגוע מעורר מחשבה ורגש זה, הגדוש בליבתו בעברית, בגרמנית, בעצב ובאהבה.

"זר התפרקות אדום" מאת ירון גילת: עומקים ומרחבים אינדיבידואליים

כאשר קראתי את השיר "דלת" (עמוד 36) אשר בספר השירה "זר התפרקות אדום" של ירון גילת, הבנתי את גדולתו הלירית של משורר זה.

"דלת" הייצוגי לספר כולו, מספר בעצם את סיפור שאלותיו הקיומיות של גילת – שאלות אודות זמנים: עבר, הווה ועתיד, אודות חיים, שאיפות ומיצוי הקיום האנושי האינדיבידואלי.

קולו של גילת אמיץ מאוד אך בו-זמנית רגיש מאוד, וזהו קול שראוי לקרוא בו ולרדת לעומקיו – ולמרחביו – ואשר דרך עומקיו יכול הקורא לחדור אל עובי עומקיו שלו עצמו, שאלותיו שלו עצמו, ודרכן – אל תוך נבכי חייו האישיים שלו.

"כחץ מיתר שלוח" מאת עצמון ד. יניב: מילים, שורות ושערים החודרים אל עומק הבשר

כאשר קראתי את השיר "חפץ חיים" (עמוד 78) בספר "כחץ מיתר שלוח" שכתב עצמון ד. יניב, זיהיתי את כישרונו הגולמי האדיר של מחברו.

השיר "חפץ חיים" מכיל ארבע שורות בלבד, אך כל שורה – וכל מילה – חודרות לעומק הבשר, מהדהדות ומעוררות רגש רב, עצב – ומחשבה.

זוהי גדולתו של משורר, כששיר אחד מעורר כה רבות אצל קוראו, ויניב עושה זאת בעוצמה נדירה במקומותינו.

הספר כולו – על שלל שיריו ושעריו – יפה ורגיש ומעיר עניין רב ושאלות – בין היתר – אודות בית, מקום, משפחה ויחסים.

ראוי לציון הציור החזק של אורי פרץ המופיע על כריכת הספר המתאים ככפפה לתוכנו של ספר מופלא זה.

"אי האפשר" מאת שי בוזגלו: קול נועז, מרענן ורב-משמעי בשירה העברית המודרנית

כאשר קראתי את ספר השירה "אי האפשר" של שי בוזגלו אשר ראה אור לאחרונה, הבנתי – שעל אף הבנתי הרבה, הרחבה – אינני יודע כנראה דבר.

אכן. זו הייתה תחושתי.

"אי האפשר" יוצא דופן מבחינות רבות: הוא רב-משמעי, בעל חשיבה ודרך ביטוי מקוריים מאין כמוהם, המעמידים את הקורא בפני צמתים רבים ושואלים אותו שאלות קשות אודות חיים בכלל – ואודות הבנתו את הדברים ואת משמעותם.

קולו של בוזגלו הינו קול נועז ומרענן ושיריו המצוינים – ובפרט "מושב", "מתכון למטבוחה", "שפת הים", ו"הנסתר" – עוררו אותי לקריאה שנייה ושלישית ולמחשבות רבות אודות יופיו, כנותו וגיוונו של ספר זה ובה בעת, אודות יצירתיותו, דיוקו ורגישותו הרבה של מחברו.

 

 

"מחפשת" בביצוע פזית נוני: אוונגרד ישראלי מקורי, פורץ דרך

כוח הבמה של פזית נוני הינו כוח במה חנה רובינאי במהותו.

ישנו משהו קמאי מאוד, ראשוני ואף פגאני בצורה בה שולטת נוני בבמה – ועושה אותה לשלה, לבמתה – כפי שכוח זה בא לידי ביטוי בהצגה "מחפשת" בכיכובה.

שליטתה, יציבותה ודיוקה הופכים את מחזהו של עידן זילברשטין – על שלל מורכבויותיו והדו-משמעות המככבת בו כסימבול קיומי – לאוונגרד ישראלי מקורי, פורץ דרך.

המחזה, המתאר את קורותיה מכמירי הלב של זמרת רחוב, העוסקת בזמן צעידתה במרחב המודרני המורכב באובדן – או ליתר דיוק, באובדנים – זכה לבימוי מצטיין של שפרה מילשטיין שדייקה, ניקתה והדגישה את הנכון ביותר – הן בטקסט המחזה, הן בכישוריה של מבצעתו.

עבודתה של מילשטיין, יחד עם עיצוב התאורה של מתן פרמינגר והתנועה של שירלי גרובר – המתאימים ככפפה למידותיה של נוני – הופכים את "מחפשת" לאחד המטעמים היצירתיים שראיתי זה שנים על במה – הן בארץ, הן בחו"ל.

"מחפשת" טוב עד כדי כך, שהוא ראוי "להיאסף" אל שורותיו של תיאטרון גדול וממסדי, להיות חלק מהרפרטואר שלו, ובכך לתת למנוייו משהו אחר וחדשני, אשר יפתח את אופקיהם של צופיו אל עבר משהו חדש ומקורי מאין כמוהו בתיאטרון הישראלי.

"נפש משחקת" מאת אהרון בונה: אוטוביוגרפיות של גילוי וחשיפה מעוררי רגש

נפשו של אהרון בונה – שוקקת, כואבת, רגישה עד מאוד – באה לידי ביטוי בספר השירה שלו "נפש משחקת" אשר ראה אור לאחרונה.

ישנו דבר-מה פיוטי מאין כמוהו בכתיבתו של בונה ושיריו מעוררי מחשבה ומכבירים כנות ורגש על הקורא.

ניכר שבונה כתב את שיריו בדם ליבו והם מייצגים נדבכים משמעותיים בקיומו.

האוטוביוגרפיות שבשיריו מוסיפה מימד של גילוי וחשיפה – הן אישית, הן אמנותית – ובכך גדולתו של ספר יפה, כן, ומעל הכל – כה רגיש, זה.

"סיפור שאין לו זנב" מאת פאביו ליאור רחמים: מקסים, רב-דמיון, יצירתי להפליא

אודה ואתוודה: הוקסמתי מספר הילדים הכובש ביצירתיותו, "סיפור שאין לו זנב", שכתב פאביו ליאור רחמים, אשר ראה אור לאחרונה.

הנרטיב לספר מעורר מחשבה: ילד המתעורר באמצע הלילה, ביום חורפי, ומוצא עצמו מתועתע: הוא רואה דברים שונים, ומדמיין – בדמיונו המופלג – מה הם יכולים להיות.

הסיפור מעלה בעלי חיים שונים וחושף את הילדים לעולמם – דבר המסגיר, לדעתי, את אהבתו של הסופר עצמו לבעלי חיים באשר הם.

בספר קיימים אף יסודות עמוקים השואלים את הילד – ואת עולמו הפנימי והייחודי לו – מהו חלום ומהי מציאות, ובכך קיים יסוד פילוסופי חשוב אשר ממעטים לדון בו בסיפורת הילדים העברית בת-ימינו.

בעיניי, בספר ישנה משמעות עמוקה הרבה יותר מזו הנתפשת בקריאה ראשונה ועל כן אני ממליץ בכל פה לקרוא אותו שוב ושוב – כדי להבין את כוונתו המעמיקה יותר של הסופר ולעמוד על ייחודיותו.

האיורים המעולים של Duku Draw מוסיפים נדבך של קסם וייחודיות לספר כולו, מדייקים את מילותיו של רחמים ובכך יוצרים מעגליות של יופי, דיוק ויצירתיות: הן במילה הכתובה, הן בפן החזותי.

חוברת הצביעה המצורפת לספר הופכת את הקריאה בו לאקטיבית ומעוררת את הילדים לפעול, לצייר, ובכך, מעל הכל – להפעיל את דמיונם שלהם.