חודש: מאי 2017

"איזון שביר" מאת יערה בן-דוד: יפהפה, מקורי, רב-פנים

קולה הצלול, העירני, של יערה בן-דוד, בוקע-כל בספר שיריה "איזון שביר".

נראה כי בן-דוד מוכיחה בספר זה את דעותיה במגוון נושאים הממזגים בתוכם ייחודיות עשירה – הן לירית, הן אישיותית.

הספר הינו רווי באהבה ובתבונה, אשר מהדהדים בכל שיר – בדרכם הייחודית, וכך זורעים קסם טקסטואלי בנושאי שירתה היפים.

אני ממליץ בכל פה לקרוא ספר זה ועם תום הקריאה להעבירו הלאה – לחברים ולבני משפחה, וכך לתת אף בידם מתנה: מילים בעלות יופי מזוקק, בעלות כוח ואהבה. מילים בעלות רגש רב, רגש רב-פנים, מתוך קולה הצלול של משוררת חשובה זו.

מודעות פרסומת

אבי וורצל: "אני נאמן לריאליזם אבל אני יותר נאמן לציור".

האמן אבי וורצל חי ונושם אמנות.

הן בציוריו היפים, הן בעבודות התפאורה המרהיבות שלו, מצליח אמן יוצא דופן זה לזקק את מהותו אל תוך קיום היצירה האמנותית אשר ניכר כי עבורו הינה חלק אינטגרלי מעצם קיומו.

זכיתי לאחרונה לראיין את וורצל, והתוצאות לפניכם.

"איך אתה מגדיר את הסגנון שלך, אבי?"

"אני לא יודע אם יש הגדרה. באופן כללי, אני לא נתפס להגדרות."

"אני חשבתי שהגדרת הציור שלך היא ריאליזם."

"אני נאמן לריאליזם אבל אני יותר נאמן לציור."

"מיהם הציירים האהובים והמשפיעים עליך?"

"כנער הושפעתי מאוד משמואל בק. בצבא הכרתי את ציונה תג'ר ונוצרה בינינו ידידות מופלאה. עוד בתקופת הצבא, הכרתי גם את אריה לובין שהיה צייר מופלא. וכמובן גם חגית לאלו, שגדלתי על הציורים שלה."

"אתה גם צייר וגם מעצב תפאורות."

"נכון. אני עושה את שניהם. אני צייר בוגר "בצלאל" והחיים הובילו אותי להיות תפאורן. הכל התחיל באגף הנוער של פתח תקווה ואז הכרתי הרבה אנשים בתחום והמשכתי לעצב תפאורות. מאוחר יותר עשיתי תואר שני בחוג לתיאטרון במחלקה לעיצוב תפאורה בתל אביב. ניתן לראות את התפאורות שעיצבתי בתערוכת קבע בהיכל התרבות בפתח תקווה."

"היכן היית רוצה להציג יותר מכל?"

"כולם רוצים בסוף להגיע לממסד ולמוזיאונים אבל צריך להגיד תודה על מה שיש."

"אתה גר ויוצר בפתח תקווה. אתה קשור לעיר הזאת?"

"אני מאוד אוהב את העיר הזאת."

"את מי היית רוצה לצייר יותר מכל?"

"את אלה שעוד לא ציירתי. לפעמים ברחוב אני רואה אנשים שהייתי רוצה לצייר אבל אני מתבייש להציע להם. יותר מעניין אותי לצייר את הנפש של האדם, את היופי הפנימי של האדם, מאשר את היופי החיצוני."

"אילו שלושה צבעים היית לוקח איתך לאי בודד?"

"אני אוהב את הכחולים. תכלת, טורקיז, סגול. הצבעים הכחולים מרגיעים אותי."

"ולסיום, אבי, איך היית רוצה שהאמן אבי וורצל ייזכר בעוד 100 שנים מהיום?"

"בוא נעבור קודם את השנים האלה. מה שיהיה בעוד 100 שנה – זה כבר לא בשליטתנו."

 

*

 

אני ממליץ לכם בחום לעקוב אחר יצירתו המבורכת של וורצל בדף הפייסבוק העשיר שלו ולבקר בתערוכת הקבע של תפאורותיו בהיכל התרבות בפתח תקווה.

אני משוכנע שהיופי, הדיוק והאמנות-אומנות של יצירתו תרגש גם אתכם כפי שריגשה אותי – בעוצמתה, ביופייה ובדקויותיה.

 

"לא מבליג יותר" מאת שמוליק טסלר: אמיץ, מרתק, בלתי-מתפשר

ברומן החשוב – הן ערכית, הן ספרותית – "לא מבליג יותר", אשר כתב שמוליק טסלר, פורש המחבר את דעותיו בנושא חולשות חברה שהייתה סגורה בפני הציבור מזה זמן רב הקשורות לנער בעל לקות למידה ומציג אותם באופן נחרץ ונהיר.

ניכר שטסלר כתב ספר זה בדם ליבו ואין הוא ספר פרוזה בלבד כי אם גם זיכרון עמוק אשר יצר אצל המחבר את הצורך להוציאו מן הדעת ומן הזיכרון – אל הפועל.

אני ממליץ לקרוא ספר זה מסיבות אלו ואף מן הסיבה התיעודית – אשר לה חלק ניכר בקיום רומן אמיץ, מרתק ובלתי-מתפשר זה.