חודש: ינואר 2022

אליעזר זוננשיין: "הטבע, הדרמה, חוסר האונים, העוצמה, המהירות, הזמן, הרגע."

משהו באמנות של אליעזר זוננשיין מאז ומתמיד ריתק אותי.

אלו לא רק הרובים הסימבוליים, המייצגים, שבעבודתו – חלקם מפורסמים מאוד ומשובצים כמו אבני חן באוספים שונים – אלא גם המרקם הנרחב יותר של גוף העבודה שלו. ישנו משהו "גברי" מאוד, לדידי, ביצירתו, ותמיד שואל, תמיד מביע דעה ומחשבה רבה אשר כמו חוקרת לעומק, פנימה, אל תוך קרביו של הצופה, מעצם קיומה ובאופן ישירותה.

לאחרונה זכיתי לראיין את זוננשיין (יליד 1967), והתוצאות לפניכם.

דורון בראונשטיין: מדוע אתה יוצר אמנות, אליעזר?

אליעזר זוננשיין: אני מכור. בזמן מסוים בתהליך היצירה ובסופה אני מוצף בכמויות גדולות של אנדורפינים.

בראונשטיין: מהן ההשראות שלך?

זוננשיין: הכל.

בראונשטיין: מה פירוש המילה 'אמנות' בעיניך?

זוננשיין: תיעוד העבר המתגבש, ההווה, וההווה המתמשך, בעזרת חומר ורוח.

בראונשטיין: איך אתה מגדיר את האמנות שלך?

זוננשיין: לא יודע.

בראונשטיין: האם לדעתך קיים הבדל בין אמנים שלמדו אמנות באופן "מסודר", ממסדי, לבין אמנים אוטודידקטים? ומי, לדעתך, בסופו של יום, טוב יותר?

זוננשיין: הפקולטות לאמנות הן מקום נהדר ללמוד ביחד תנועות שחייה ותרגילי נשימה. אחרי סיום, נפגשים הבוגרים למסיבות בריכה – ממותגים בבגדי ים מהמכללות – בתחרות סגנונות. אני הגעתי לבריכה רעב.

בראונשטיין: מהו זיכרון הילדות הכי חזק שלך, והאם לדעתך הוא משפיע – ולו באיזשהו אופן – על העבודה שלך כיום?

זוננשיין: גיל ארבע. 1971. המבורג, גרמניה. על השער בחוץ טווה עכביש קטן מאוד רשת מהונדסת מושלמת מהממת מנצנצת מטל בוקר. הרשת לא הייתה אתמול, השער כל הזמן נפתח ונסגר. הטבע, הדרמה, חוסר האונים, העוצמה, המהירות, הזמן, הרגע.

בראונשטיין: האם לדעתך קיימת 'אמנות נשית', וזאת לעומת 'אמנות גברית'?

זוננשיין: לא חשבתי על זה אף פעם. זה לא מעניין אותי.

בראונשטיין: האם קיימת מבחינתך איזושהי "פרה קדושה" – משהו שבשום אופן לא "תיגע" בו ביצירה שלך? ואם כן, מדוע?

זוננשיין: יש כל כך הרבה פרות קדושות ישנות וחדשות שאפשר להיתפחם מרוב העוול, השקר, הבצע, הרוע, הגזל בשם האני, האנחנו, ההם, בשם השם וכו'. זה המון פרות קדושות. ב"סיפור" שלי חלקן חלקים בנוף שמרכיב יצירה.

בראונשטיין: מהי דעתך על שילוב דעה פוליטית ביצירת אמנות?

זוננשיין: אחלה.

בראונשטיין: ולסיום, אליעזר, מה האקדחים והרובים ביצירתך מסמלים?

זוננשיין: פורטרטים של אדם ממותג וטעון. הרובה של 1998 שונה מהרובה של 2005.

"להניע נוער" מאת יניב ויצמן: חשוב, מעורר השראה, בעל יסודות אקטיביסטיים מחוללים

יניב ויצמן מתגלה כאדם יוצא דופן, מעורר השראה מאין כמוהו, בספרו "להניע נוער" אשר ראה אור בשנת 2021.

הספר החשוב הזה נוגע בשפתם של בני הנוער של הדור הזה ועוסק, בין היתר, בקשר שבינם לבין הדורות האחרים, המבוגרים יותר, הבאים איתם בתקשורת.

הספר, לדידי, מסמל העצמה והוא מתווך היטב בין הדורות – ובין הפערים שבינם.

הן מושאיו של ויצמן, הן סגנון כתיבתו, ראויים להערכה במקומותינו ועבורי הוא מהווה מודל לאקטיביזם המתווה דרך להשגת מטרות – לכל אדם, בכל דור ובכל גיל.

"שדים – כרך א': סיפור המסגרת" מאת שמחה חבושה: עושר רגשי, מנטלי, מאגי, המעמת את "העולם הזה" עם "העולם הבא" באופן וירטואוזי

שמחה חבושה היממה אותי – ממש כך – בספרה החדש "שדים – כרך א': סיפור המסגרת" שראה אור בימים אלו.

הספר, לדידי, מעמת את האדם באשר הוא, החי ב"עולם הזה" – עם קיומו הוודאי של "העולם הבא" – על כל מה שעובדה מחוללת זו מכילה – באופן וירטואוזי.

הוא עוסק, בין היתר, במודע ובתת-מודע – ובהקשר הקיומי שבין שני העולמות.

ישנו עושר רגשי, מנטלי ומאגי הן בנושאי כתיבתה של חבושה, הן בסגנונה, והיא שואלת שאלות ומעלה סוגיות הראויות לבחינה מדוקדקת – לא רק במילייה הספרותי-תרבותי, כי אם גם במילייה האקדמי החוקר את הנושאים הללו, אשר בהם היא עוסקת בידע כה רב, פורץ דרך.