משהו באמנות של אליעזר זוננשיין מאז ומתמיד ריתק אותי.
אלו לא רק הרובים הסימבוליים, המייצגים, שבעבודתו – חלקם מפורסמים מאוד ומשובצים כמו אבני חן באוספים שונים – אלא גם המרקם הנרחב יותר של גוף העבודה שלו. ישנו משהו "גברי" מאוד, לדידי, ביצירתו, ותמיד שואל, תמיד מביע דעה ומחשבה רבה אשר כמו חוקרת לעומק, פנימה, אל תוך קרביו של הצופה, מעצם קיומה ובאופן ישירותה.
לאחרונה זכיתי לראיין את זוננשיין (יליד 1967), והתוצאות לפניכם.
דורון בראונשטיין: מדוע אתה יוצר אמנות, אליעזר?
אליעזר זוננשיין: אני מכור. בזמן מסוים בתהליך היצירה ובסופה אני מוצף בכמויות גדולות של אנדורפינים.
בראונשטיין: מהן ההשראות שלך?
זוננשיין: הכל.
בראונשטיין: מה פירוש המילה 'אמנות' בעיניך?
זוננשיין: תיעוד העבר המתגבש, ההווה, וההווה המתמשך, בעזרת חומר ורוח.
בראונשטיין: איך אתה מגדיר את האמנות שלך?
זוננשיין: לא יודע.
בראונשטיין: האם לדעתך קיים הבדל בין אמנים שלמדו אמנות באופן "מסודר", ממסדי, לבין אמנים אוטודידקטים? ומי, לדעתך, בסופו של יום, טוב יותר?
זוננשיין: הפקולטות לאמנות הן מקום נהדר ללמוד ביחד תנועות שחייה ותרגילי נשימה. אחרי סיום, נפגשים הבוגרים למסיבות בריכה – ממותגים בבגדי ים מהמכללות – בתחרות סגנונות. אני הגעתי לבריכה רעב.
בראונשטיין: מהו זיכרון הילדות הכי חזק שלך, והאם לדעתך הוא משפיע – ולו באיזשהו אופן – על העבודה שלך כיום?
זוננשיין: גיל ארבע. 1971. המבורג, גרמניה. על השער בחוץ טווה עכביש קטן מאוד רשת מהונדסת מושלמת מהממת מנצנצת מטל בוקר. הרשת לא הייתה אתמול, השער כל הזמן נפתח ונסגר. הטבע, הדרמה, חוסר האונים, העוצמה, המהירות, הזמן, הרגע.
בראונשטיין: האם לדעתך קיימת 'אמנות נשית', וזאת לעומת 'אמנות גברית'?
זוננשיין: לא חשבתי על זה אף פעם. זה לא מעניין אותי.
בראונשטיין: האם קיימת מבחינתך איזושהי "פרה קדושה" – משהו שבשום אופן לא "תיגע" בו ביצירה שלך? ואם כן, מדוע?
זוננשיין: יש כל כך הרבה פרות קדושות ישנות וחדשות שאפשר להיתפחם מרוב העוול, השקר, הבצע, הרוע, הגזל בשם האני, האנחנו, ההם, בשם השם וכו'. זה המון פרות קדושות. ב"סיפור" שלי חלקן חלקים בנוף שמרכיב יצירה.
בראונשטיין: מהי דעתך על שילוב דעה פוליטית ביצירת אמנות?
זוננשיין: אחלה.
בראונשטיין: ולסיום, אליעזר, מה האקדחים והרובים ביצירתך מסמלים?
זוננשיין: פורטרטים של אדם ממותג וטעון. הרובה של 1998 שונה מהרובה של 2005.
חי תרבות 