באופן כמו-וירטואוזי רוקם תומר וינר את הרומן "התאבכויות" אשר ראה אור לאחרונה.
הרומן, המשתייך בנקל לסוגת זרם התודעה בספרות, הינו יוצא דופן, מעמיק ו"אחר" מאוד ומוסיף נופך חדש וייחודי ביותר לפרוזה הישראלית בת-ימינו.
ניכר שכתיבתו של וינר משקפת משהו עז בנפשו ויופי הספר מצליח לחדור אל תוך עורו של הקורא ולעורר בו מחשבה רבה אודות חייו, אודות מקומו בעולם, ואודות "השטחים החופשיים" הכמו-סימבוליים, אשר מייצגים, לדידי, את חייו שלו.