בימים אלו מעלה עדי עציון-זק, מחשובות יוצרות המונודרמה הפועלות כיום בישראל, את יצירתה "קולו של גורל – מריה קאלאס".
במונודרמה זו – כמו בקודמותיה – מוכיחה עציון-זק מידה יוצאת דופן של עוצמה בימתית, כישרון טקסטואלי ומוזיקלי ורב-רבדיות – הן בביצוע והן בבימוי.
זכיתי לראיין היום את עציון-זק הגרה בתל אביב, נשואה, אם לשלושה וסבתא לשבעה – והתוצאות לפניכם.
דורון בראונשטיין: "ראשית, עדי, מהי ההגדרה האישית שלך לאמנות שלך?"
עדי עציון-זק: "אני יוצרת, שחקנית, זמרת, כותבת מונודרמות ומעצבת תערוכות. אני כותבת לעצמי את הדברים שלי. אני כותבת לפה שלי."
בראונשטיין: "בעיניי את אמנית קברט אולטימטיבית."
עציון-זק: "זה לא לגמרי נכון. אני גם קברטיסטית. בקברט יש שירה שיש בה המון ציניות, פגיעות וגם סקסיות. זה לא רק השטח שלי, אבל אני בהחלט גם קברטיסטית."
בראונשטיין: "ספרי לי על המופע הנוכחי שלך."
עציון-זק: "קולו של גורל – מריה קאלאס" זו מונודרמה אודות חייה של מריה קאלאס, וכמו בכל יצירה שלי, גם ביצירה זו יש מוזיקה בפנים. זוהי מונודרמה מוזיקלית. במונודרמות שלי תמיד יש צדדים רבים. באמנות שלי אני עושה קולאז' של שילוב אמנויות: טקסט, שירה, מוזיקה, תנועה, עיצוב ובימוי."
בראונשטיין: "אם היית נאלצת – מכל סיבה שהיא – לגור באי בודד, מה היית לוקחת איתך?"
עציון-זק: "הייתי לוקחת איתי טקסט ולומדת תפקיד כי הלימוד הוא תהליך שאני מאוד קשורה אליו."
בראונשטיין: "האם את מרגישה צורך או רצון להיות במיינסטרים או שאת מאושרת מהמקום האוונגרדי שבו את פועלת?"
עציון-זק: "אני נמצאת בתוך תיאטרון. אני כבר 20 שנה משחקת בתיאטרון "גשר" אבל אני עדיין קוראת לעצמי יוצרת של מופעים קטנים, מונודרמות על נשים גדולות מהחיים."
בראונשטיין: "ולסיום, עדי, איך היית רוצה שאנשים יזכרו את עדי עציון-זק בעוד 100 שנים מהיום?"
עציון-זק: "אני לא עוסקת בזה כי אני לא רוצה שהסוף יתחיל בכלל. אני עסוקה בלהיות כאן."
*
אני ממליץ לכם בחום לרכוש כרטיס למופע הנוכחי של עציון-זק, "קולו של גורל – מריה קאלאס" ולחוות את החוויה המפעימה הזו, החד-פעמית והרב-רבדית, של הכניסה אל תוך עולמה הייחודי של אמנית חשובה זו.
חי תרבות 