שרון רשב"ם פרופ הינה ציירת ייחודית מאין כמוה.
ציוריה מצליחים לגעת בצופה בהם בלפיתה מודעת ותת-מודעת.
הם מעוררים מחשבה ורגש. הם יפים ומדויקים בעומקיהם וברובדיהם הרבים, המגוונים.
נופיה בציוריה הם נופיה. אמירתה האמנותית היא ללא ספק אמירתה שלה. ייחודית. אישית מאוד.
רשב"ם פרופ, בוגרת "אבני", היא ילידת 1967 (בת 49 נכון לכתיבת שורות אלו), נשואה ("מאוד מאוד באושר," כדבריה, ואם לשלושה ילדים "מקסימים", כהגדרתה). היא גרה במושב גאליה אשר על יד רחובות.
זכיתי לראיין אותה היום ל"חי תרבות" ודבריה – הן אלו שבהקשר האמנותי, הן אלו שבהקשר הקיומי-פילוסופי, ריגשו אותי עד מאוד – ואף האירו משהו פנימי בי.
והתוצאות לפניכם.
"ראשית, שרון, אני חייב לשאול אותך למקור שם משפחתך רשב"ם."
"אני צאצאית של הרשב"ם, רבי שמעון בן מאיר, שהיה מבאר תורה, פרשן."
"ולך עצמך יש זיקה דתית?"
"לא. לי אין זיקה דתית. אפילו להיפך. הזיקה שלי היא אנושית – לא דתית. מאוד חשוב לדעתי שלאדם יהיו אבני יסוד פנימיות שלא יהיו כתובות באיזה ספר. "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" מספיק טוב לי."
"איך היית מגדירה את הסגנון שלך?"
"אישי. הציור היה תמיד הכרח שהיה יותר חזק ממני. הציור הוא הבעה של רגש. ציור זה כמו לנשוף על זכוכית ולשרטט את הבבואה שלך עליה, ואז אתה יודע שאתה שם. אם לא הייתי מציירת, הייתי בן אדם אחר. אני מציירת כי אני מאוד אוהבת – וצריכה – לצייר. בין אם יקבלו אותי ובין אם לא – אני אמנית. אמן עובד כי הוא נהנה לעבוד – אחרת הוא יפסיק."
"מהו הפירוש שלך למילה 'אמנות'?"
"אמנות היא העיטור של הספר של החיים שלנו. אמנות מבטאת את עצם הקיום שלנו. הציור נותן בבואה של מה שאתה מרגיש, של איך שאתה חי."
"מיהו האמן הישראלי האהוב עלייך בכל הזמנים?"
"ישנם שלושה. ידיד רובין, כי הוא היה ידיד אישי שלי. הוא צייר יליד קיבוץ גבעת חיים איחוד, ובמשך שמונה שנים ציירתי אצלו בסטודיו. הוא ללא ספק האמן שהכי השפיע עליי ושהכי הייתי מקורבת אליו. בנוסף, אני אוהבת גם את אורי רייזמן ואת עמית קבסה."
"מיהו האמן הבינלאומי האהוב עלייך?"
"אני מאוד אוהבת את מרלן דומא."
"האם לדעתך קיים הבדל בין אמנות שאישה יוצרת לעומת אמנות שגבר יוצר?"
"כן. אמנות נשית לא רואים מספיק."
"מה דעתך על שרת התרבות מירי רגב?"
"דעתי היא שגם זה יעבור."
"מהן ההשראות שלך?"
"ההשראות שלי הן אינסופיות. זה יכול להיות משפט שאני שומעת, בן אדם שעומד בתחנת אוטובוס, זה יכול להיות איזה זיכרון או תמונה מאלבום. כל החיים האלה הם השראה. רק צריך לשים לב."
"אם היית צריכה לבחור בין ג'קסון פולוק, מרינה אברמוביץ' או ג'ף קונץ, במי מהם היית בוחרת?"
"הייתי בוחרת במרינה אברמוביץ'. לא בגלל שהיא אישה, אלא כי יש המון רגש באמנות שלה, המון התייחסות לאנושיות, והיא כל כולה בתוך האמנות שלה."
"היכן היית רוצה להציג יותר מכל?"
"במוזיאון עין חרוד. יש לי הרבה עבודות שקשורות להיסטוריה שלי בקיבוץ גבעת חייים איחוד ולכן הייתי רוצה להציג שם, כי מבחינתי זה סוג של "להגיע הביתה". אני תמיד אהיה קיבוצניקית במהות שלי."
"מהי העבודה שלך שאת הכי גאה בה?"
"יש לי המון עבודות שמחולקות לסדרות. העבודה הכי משמעותית שלי היא סידרה שנקראת "כבר ארבע וחצי" שכוללת עשרות פורטרטים, עשרות ילדים, שכל אחד מהם יושב בתוך מלבן עץ, והיא באה לספר על השעה שבה יצאנו מבית הילדים לבית של ההורים בקיבוץ."
"זו הייתה טראומה עבורך?"
"אני לא יכולה להגדיר את זה כטראומה. הייתה לי ילדות מאתגרת, כי הייתי ילדה רגישה."
"ולסיום, איך היית רוצה שיזכרו את שרון רשב"ם פרופ בעוד מאה שנים מהיום?"
"אם יזכרו אותי אני אשמח מאוד. נקודה."
*
אני ממליץ לכם בחום לבקר באתר של האמנית החשובה והייחודית הזאת, ואף לרכוש את אחת מיצירותיה כדי שזו תעטר את קירות ביתכם, כדי שזו, אם תרצו – תעטר את הספר של החיים שלכם.
האתר של שרון רשב"ם פרופ הינו:
חי תרבות 