"שנת המתנות" מאת יובל אברמוביץ': קולח, רגיש, מעורר השראה

את יובל אברמוביץ' זכיתי להכיר כאשר שנינו עבדנו יחד כעיתונאים בשבועון "אנשים" בשנות העשרים לחיינו. הוא כתב וערך את מדור התיירות, ואני את מדור החברה.

זכור לי שאף החלפנו ספרים בשבוע הספר בעבר – הוא נתן לי את ספרו "כאן יעל וייס, תל אביב" ואני נתתי לו את ספרי "הזונות של פתח תקווה".

אני שמח בהצלחתו חסרת התקדים ומאחל לו המשך הצלחה בדרכו.

בספרו החדש והמצוין "שנת המתנות", מוכיח אברמוביץ' – שוב – את כישרונו לשפה, לתיאור דמויות ולהנכחת רעיונותיו.

זהו ספר קולח מאין כמוהו, רגיש ומעורר השראה – ככל ספריו ויצירתו של אמן מוכשר זה – ואני ממליץ בכל פה לרוכשו ולקוראו.

מודעות פרסומת

"רוחות של אהבה ומולדת" מאת ירון רגב: הנובלה הגרפית היפה ביותר שקראתי מעודי

וואו אחד גדול נפלט ממני בעת קריאת "רוחות של אהבה ומולדת", הנובלה הגרפית היפהפייה של ירון רגב אשר ראתה אור לאחרונה.

הן כתיבתו של רגב, הן איוריו המדהימים – לא פחות – של דייב יוקוביץ' – מקנים לספר זה את התואר "הנובלה הגרפית היפה ביותר שקראתי מעודי".

הנובלה הופכת בדרכה הייחודית את הבלתי-אפשרי לאפשרי. קרי, היא מתיכה לספר אחד את יסודות הקומיקס, כתיבת זרם התודעה ואף מוזיקה קאמרית קלאסית. והתוצאה? מענגת חושים ומופלאה.

רגב ויוקוביץ' הינם אמנים אשר מזכירים לי ביצירתם זו את אמני הקומיקס היפניים – הגדולים, המדויקים והמוכשרים ביותר.

זהו לא רק ספר יפהפה כי אם גם חשוב ומעורר השראה, ולא רק בז'אנר שלו כי אם בכך שהוא מותח גבולות ובכך פותח דלת לז'אנרים חדשים, ליצירה חדשה ולאמנות פורייה ומגוונת – באשר היא.

"רומיקס – משחק קלפים מוסיקלי": רעיון מבריק לביצוע מצוין

"רומיקס" הינו משחק קלפים מוסיקלי אשר נותן אפשרות גם למי שאינו מוסיקאי לקחת חלק  – באמצעות המשחק – בחוויה מוסיקלית יוצאת דופן.

המשחק, המתאים לגילאים שונים (החל מגיל 4 ועד 120…), עורר בי מחשבה ועניין ואני ממליץ בכל פה לרוכשו.

הוא משווק באתר: http://www.lmsongs1.net וגם באמזון.

מומלץ בחום, כבר אמרנו?

 

"טפשונת משטרים: פורטרט הגירה" מאת אלקס ריף: אקזיסטנציאליסטי, יומיומי, מדויק

"נפלא".

זו המילה שהידהדה בי בעת קריאת "טפשונת משטרים: פורטרט הגירה", ספר השירה המכונן והמטלטל של אלקס ריף אשר ראה אור ב-2018.

בשפה נקייה, רגישה, יומיומית, מצליחה ריף להעלות שאלות אקזיסטנציאליסטיות, נשיות, מקומיות, זעיר-בורגניות, ובה בעת – אוניברסליות, מדויקות מאוד ומעוררות מחשבה אינסופית.

שיריה המצוינים "אלן דלון גבריט פה פרנצוסקי", "חיים" ו"איך מתנשקים" עוררו בי אינספור תחושות וגאווה. בה, בשירתה, ובמה שהיא מצליחה לתת – גם בלא ידיעתה – לאוהבי שירה בכלל ול"ישראליות החדשה", הכה ייחודית שלנו, בפרט.

"שפת הפרחים" מאת אמוץ דפני: ספר המחולל אהבה ומחשבה

כאשר קראתי את "אלבום התמונות" (עמוד 51), שירו של אמוץ דפני מתוך ספר השירה החדש שלו, "שפת הפרחים", הבנתי את יופי כוונותיו וניקיון שפתו של משורר זה.

בתשע שורות בלבד מצליח דפני ללכוד את החיים עצמם ומסיימם במעין תוכחה-מחשבתית רבת-משמעות.

זהו ספר ענק על אף – ואולי דווקא בזכות – השירים הקצרים אשר בו, והוא מחולל אהבה – ממש כך – ומחשבה רבה בין דפיו.

"בזמן שחיכיתי לשמש" מאת אלנתן מיה: מטאפיזיקה פואטית

כתיבתו של אלנתן מיה, כפי שזו באה לידי ביטוי בספר השירה שלו "בזמן שחיכיתי לשמש", הינה מטאפיזיקה פואטית במיטבה.

מיה כמו מעלה את רוח השיר – ויחד איתה את רוח הקורא – מעלה-מעלה, אל – אם תרצו – ספירות חדשות, ונותן בשפתו ובמושאי כתיבתו טעם רוחני למושג "שירה ישראלית".

הציור שעל כריכת הספר יפהפה ותואם ככפפה את שיריו רבי-הטעם של משורר זה.

"רקמת הניתוק" מאת סלעית: נגיעות חזקות בחיים

כאשר קראתי את "סתיו" (עמוד 46), מתוך ספר השירה "רקמת הניתוק", הבנתי – לעומק – את הנרטיב השירי של סלעית, מחברת הספר.

"סתיו" היפהפה מעיד על אופייה הפואטי הייחודי של המשוררת – על שלל גווניו וייחודיו – והוא סימבולי ליופי הספר כולו – על תפישת העולם ונקודת המבט הרעננה של משוררת יוצאת דופן זו.