"הקיבוץ ואני בטיפול" מאת צביקה סלע: אמיץ, אנושי, חשוב

ב"הקיבוץ ואני בטיפול", ספרו החדש של צביקה סלע, מציף הסופר את מורכבות נושא הקיבוץ ומשמעותו בצורה מדויקת וישירה.

סלע, בוגר קיבוץ משמר השרון, מגיע מהעולם הטיפולי וכבעל כלים רלבנטיים, מעמיק בנושא זה בצורה יוצאת דופן.

בשנים האחרונות אנו נחשפים לעוד ועוד ספרים בנושא הקיבוץ, אך ספר זה הוא מן המרתקים שקראתי בתחום המדובר.

סלע מצליח בתבונה וברגש טעונים להסביר את מורכבות הנושא – הן כמי שחווה זאת "על בשרו", הן כמטפל – ולהוציא את הקורא עם תובנות חדשות ומרתקות.

תובנות אשר, ללא ספק, יאירו את מורכבות הקיבוץ של קוראי ספר זה, באור חדש.

 

יאיר אפשטיין: יוצר ייחודי, מקורי להפליא, בעל נשמה יתרה

זכיתי לאחרונה להיות נוכח במופע "הבהובים" של הזמר-יוצר יאיר אפשטיין, אשר התקיים בהאקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים.

זהו מפגש אלקטרו-קאמרי סביב שירים ומשוררים – כך על פי הגדרתו – בו הציג אפשטיין הן את שיריו המקוריים, הן שירים של משוררים והן גרסאות כיסוי לשירים של אחרים.

אפשטיין הוא הרבה מעבר לזמר. הוא מגיש בעל רגש רב, שאת נשמתו היתרה ניתן ממש לחוש – פשוטו כמשמעו – כאשר אתה יושב בין קהלו.

המופע היווה את רסיטל הסיום לתואר הראשון שלו, אך אני בהחלט מצאתי עצמי רואה את אותו מופע מועלה במועדון גדול ומכובד – למשל "בארבי".

בין השירים הבולטים של אפשטיין: "כל המילים", "בוקר נפקח", "רוח על פני המים" ו"משהו בי כבה" המרגש, אודות אובדן האהבה.

השיר הטוב בעיניי במופע הינו "אבא שואל", אשר העביר בי צמרמורת ורגש טעונים. זהו שיר שראוי להיכנס לפלייליסט של גלגל"צ – לא פחות.

במופע שוזר אפשטיין סיפורים-אנקדוטות אודות חייו ואף מתבל אותם בהומור דק וייחודי לו.

בין היתר, סיפר שהוציא בעבר אלבום בכורה – מה שגרם לי לחפש אותו כדי לשמוע עוד מהיוצר הייחודי, המקורי להפליא ובעל הנשמה היתרה הזה.

עוד ראויים לציון הם הפסנתרן ניר יצקן והמתופף אסף מרקוביץ', אשר הרהיבו לרגש ולדייק בנגינתם – דבר שהוסיף עוד נדבך של מצוינות למופע כולו.

אני ממליץ בחום לעקוב אחר יצירתו המזהירה והכה מרגשת של זמר-יוצר זה. להאזין למילות שיריו, לחוש את רגשותיו החזקים והטעונים ולצאת ולראות את הופעותיו – גם כשאלו ייצאו את גבולות האקדמיה.

 

"GOOMBA": חוויית קולינריה ואירוח יוצאת דופן

זכיתי לאחרונה לפקוד את "GOOMBA", מסעדה איטלקית מצוינת הממוקמת במרכז יכין סנטר בפתח תקווה.

הגעתי למקום – אשר היה עמוס בלקוחות בשעות הצהריים – יחד עם אמי ואחותי.

אמי הזמינה רביולי בטטה, אחותי רביולי עם ערמונים ואנוכי ספגטי פומודורו.

מה אגיד ומה אומר? שלושתנו נהנינו עד מאוד ממנותינו, איש-איש ממנתו הוא.

מאוחר יותר זכינו אף להכיר את סנדי, בעלת המקום, אשר כיבדה אותנו בקינוחים מענגים ובמשקאות חמים, והבנו ממנה את תורת האירוח הייחודית שלה.

אני ממליץ בכל פה לבקר ב-"GOOMBA" ולהנות הן מהקולינריה (הכל נעשה בטריות מירבית במקום – כולל הספגטי עצמו) והן מן האירוח הנעים, הנותן – על אף החלל הגדול – תחושה ביתית ביותר, של לא פחות ממשפחה.

 

 

"זמן הוא תמונות צרובות" מאת תמי כץ לוריא: קול ייחודי, רגישות לשפה והרהורי קיום/זמן מעוררי השראה

כמה יפה הוא, עד כמה ענוג, ספרה החדש של תמי כץ לוריא, "זמן הוא תמונות צרובות".

כבר מן השם ניתן ללמוד רבות אודות שיריה של משוררת ייחודית זו.

שיריה, השואלים שאלות קיומיות, הנוגעים אל מתחת לרבדי הגוף, עד אל תוך תוכה של הנשמה – ומהותה.

שיריה, היוצרים כמעין תנופה אל תוך המחשבה ואז, בעוצמה – מבהירים אותה.

אהבתי בעיקר את הפשטות הדיוקית שבשיריה. כץ לוריא מדברת את המילים הכתובות וקולה נשמע דרכן: צלול, ישיר, לעתים אף בועט.

ישנו משהו מכמיר לב בשירים מסוימים. ומשהו חצוף באחרים.

התמהיל של שיריה יוצר ספר שירה אחיד ומשכנע.

ספר שירים המעיד ללא צל של ספק על משוררת חשובה וייחודית, בעלת רגישות עמוקה לשפה העברית וכישרון להפוך את המילים ל"שלה".

"קורות חיים" מאת אמנון דביר: אודות גדולתה של האחרות – הן בכתיבה, הן בתוכן

"קורות חיים", הרומן החשוב ומעורר המחשבה של אמנון דביר, תפס אותי "לא מוכן".

חשתי כי רומן זה זוכה בנקל בתואר "אחר" – הן בצורת הכתיבה, הן בתוכן – ובכך יופיו וכוחו.

הספר נכתב כמו בשני זרמים: מציאות אל מול תודעה, וזה יפה, נוגע ובעל כוח רב – בצורה שלא ניתן להסבירה עד שקוראים ספר זה.

הספר, המספר את קורותיו של חיים (ואולי שמו אומר הכל בהתייחס לחיים עצמם, על כל מרכיביהם והיבטיהם) הנכלא במחלקה סגורה של בית חולים פסיכיאטרי ומיטלטל בין הרצון להישאר לבין הרצון לברוח מעורר מחשבה רבה.

אני ממליץ בכל פה לקוראו ואז – למצוא נחמה בחופש שלנו. להתעקש בכל הכוח להתמקד בטוב שבחיינו – על כל יופיו, כוחו ובהירותו.

ואז – גם על הפחות טוב, להכיר תודה.

 

"החיים הם הרע במיעוטו – מכתביו הגנוזים של אמהי"ד": אמיץ, יצירתי, יוצא דופן להפליא

איך ניתן להגדיר במילים ספר כה מיוחד כמו "החיים הם הרע במיעוטו – מכתביו הגנוזים של אמהי"ד"?

קשה – וכל הגדרה לא תעשה חסד עם ספר יוצא דופן להפליא זה.

הספר כולל דעות, רעיונות, סיפורים מיוחדים מאין כמוהם, השובים את לבו של הקורא למן הדף הראשון ועד לתום הקריאה.

זהו מסוג הספרים שבסיומו התגובה המגיעה הינה אחת ויחידה: "וואו".

זהו ספר כה מיוחד, כה אמיץ וייחודי, עד שכל מה שאני יכול לעשות הוא להמליץ עליו בכל פה ולצפות לשמוע עד לפתח ביתי את ה"וואו" הנלהב שלי מתמזג עם ה"וואו" שלכם.

"איזון שביר" מאת יערה בן-דוד: יפהפה, מקורי, רב-פנים

קולה הצלול, העירני, של יערה בן-דוד, בוקע-כל בספר שיריה "איזון שביר".

נראה כי בן-דוד מוכיחה בספר זה את דעותיה במגוון נושאים הממזגים בתוכם ייחודיות עשירה – הן לירית, הן אישיותית.

הספר הינו רווי באהבה ובתבונה, אשר מהדהדים בכל שיר – בדרכם הייחודית, וכך זורעים קסם טקסטואלי בנושאי שירתה היפים.

אני ממליץ בכל פה לקרוא ספר זה ועם תום הקריאה להעבירו הלאה – לחברים ולבני משפחה, וכך לתת אף בידם מתנה: מילים בעלות יופי מזוקק, בעלות כוח ואהבה. מילים בעלות רגש רב, רגש רב-פנים, מתוך קולה הצלול של משוררת חשובה זו.