ההגדרה הטובה ביותר, לדידי, ל"על החיים ועל חוצלארץ", ספרה המענג והמעורר של אידה צורית אשר ראה אור לאחרונה, הינו "מרומם נפש". פשוטו כמשמעו.
לאחריו, ההגדרה "מעמיק" מוסיפה נדבך של דיוק.
זהו ללא ספק אחד הספרים המרעננים – הן במושאיהם, הן בסגנונם – אשר ראו אור במקומותינו, ומשהו בו מעורר, מערער ומטלטל – הן את הדמיון, הן את המציאות – של חיינו כאן, במקום הזה, בעת הזו – על כל הניואנסים אשר קיימים בם.
אורה עשהאל רוקמת בספרה "בראי הזמן" – כבמלאכת מחשבת – מעין סוגה חדשה בספרות העברית.
הספר החזק הזה, אשר לא ניתן להניחו עד לתומו – ממש כך – נוגע בנימי הנפש, והוא חכם, מותח, אותנטי עד מאוד ומעורר מחשבה, ועל כן הוא ראוי להיקרא על ידי רבים, ובדרכו – לשנות ולעורר משהו עמוק אשר מצוי בהם, בתוך תוכם.
בחן יוצא דופן, בצבעים עזים ובדיוק של ניואנסים, מתארת צ'לה בניה את סיפורה אודות זוג המגשים את חלומו.
זהו ספר רגיש וחכם מאין כמוהו, ואיוריה של ליליה שכטמן מוסיפים לו נדבך של קסם ודיוק ומגבשים אותו לכלל יצירת ילדים נדירה בניואנסיה.
"אחרות". זוהי ללא ספק התחושה שאיתה יצאתי עם תום קריאת "פרו[ט]זה", ספרו המכונן של ערן צלגוב אשר ראה אור לאחרונה.
צלגוב הוא כה ייחודי – ורענן ומרענן במקומותינו – עד שחובה לקרוא את יצירתו, להיכנס אל תוכה ולרדת לעומקיו.
זהו ספר חכם, מעמיק ונדיר, שיופיו טמון בתמצית השיר "שיר השירים" (עמוד 18) שבספר, אשר מעיד יותר מכל על מחוננותו הלירית של משורר זה.
"הפלה מאוחרת", שירה של אורית פוטשניק (עמוד 38) אשר בספרה "עינה של האורקל", מביע ביתר רגש את כישורי השפה, הלשון וההבעה של פוטשניק.
עולם הדימויים שלה שונה מאוד, מובדל ב"אחרותו" ומעורר השראה במקומותינו.
הספר מכיל שירים מצוינים למכביר המדגישים את מבטה של המשוררת וסגנונה, אשר מציבים את קולה במעמד של כבוד, כקול יוצא דופן בשירה העברית בת-ימינו.
"ואז הגיע אלצהיימר", ספרה של דבורי קרסיק אשר ראה אור לאחרונה בהוצאת צמרת, הינו רגיש, אצילי ואותנטי – מאין כמוהו, יש להדגיש.
קרסיק כותבת את "דברי ימיה" בספר זה, מביעה את תחושותיה, את אכזבותיה ואת קולה עז המבע, כפי שאלו באים לידי ביטוי בשיריה, סיפוריה ומכתמיה.
נגעו ללבי במיוחד השירים: "רגעים", "גם זו לטובה" ו"מקום", אך הספר מכיל קטעים מצוינים נוספים רבים, נוגעים ללב ולנפש, אמיתיים מאוד ומרגשים, ועל כן ראוי לקרוא אותו – לעומקיו – ועם תום הקריאה להעבירו הלאה, למען יעשיר אחרים בתובנותיו הכנות, יקרות הערך.
"חלומות שלא חלמתי" הוא מסוג הספרים הנותנים כוח – שלא לומר עוצמה יתירה – לקוראיו.
הספר מתאר את חייו של קלמן סמואלס, מייסד ארגון 'שלוה' (הכולל בתוכו את להקת 'שלוה' המופלאה).
זהו ספר חשוב מאין כמוהו אודות אהבת אדם – באשר הוא, אומץ, ומעל הכל, לדידי – תקווה, והוא ראוי להיקרא על ידי רבים בזכות יופיו, כנותו וחשיבותו המכוננת.
"חולין", שירם של אבישר וסיון הר-שפי (עמוד 84) אשר בספרם המשותף "אנחנו שבקרוב נהיה", הפליא והפעים אותי ביופיו הצלול, מעורר המחשבה.
הספר מכיל שירים מצוינים רבים אחרים מלבד "חולין", המביעים אוניברסליות ובה בעת, מן האישי-אישי ביותר. אם תרצו, מן האישי מאין כמוהו.
זהו ספר המהלך קסם על הקורא בחן חסר מגבלות, זמן ושיוך מגזרי ועל כך תבוא על יוצריו הברכה – הן האוניברסלית, הן האישית.
חי תרבות 