אורן עילם הוא אחד היוצרים הצעירים המסקרנים ביותר הפועלים כיום בישראל.
עילם הוא משורר תעשייתי, אמן מרחב ציבורי יוצא דופן, היוצר אמנות בעזרת טקסט בטכניקות שונות.
זכיתי לראיין היום את עילם בן ה-30, נכון לכתיבת שורות אלו (יליד 1986), רווק הגר ביפו, והתוצאות לפניכם.
"איך אתה מגדיר את האמנות שלך, אורן?"
"אני משורר תעשייתי. אני מתעסק בטקסט ומטמיע אותו במרחב הציבורי בכל מיני טכניקות שפיתחתי שכוללות גרפיטי, מתכת, לדים, פרינטים. התחלתי בלכתוב שירים ברחוב והיום אני חוקר טכניקות שונות של הטמעות."
"מהו הפירוש שלך למילה אמנות?"
"אמנות זה שילוב של גחמה, רגש ואסתטיקה."
"מיהם המשוררים האהובים עליך?"
"אני אוהב את נח אנגלהרד ואת אנטון אברמוב – אמן שהוציא ספר עם כל מיני משפטים מעניינים."
"מהי דעתך על האמן באנקסי?"
"אני חושב שהוא מאוד תקשורתי, ועם זאת, הוא נעדר מורכבות. אבל מצד שני, יש אנשים שאולי יגידו את זה גם עליי. בכל אופן, הוא עשה את זה עד הסוף והוא לא מנסה לעשות משהו שהוא לא."
"אילו אמנים אתה אוהב?"
"אני אוהב את ווים דלווי. מצד אחד הוא כמו משרד פרסום, אבל המחקר שלו ורמת הביצוע שלו מצוינים."
"האם פוליטיקה ואמנות הולכים ביחד בעיניך?"
"עשיתי כמה פרויקטים פוליטיים. אני אוהב לעשות את זה. עם זאת, פוליטיקה זה משחק מטונף והפוליטיקאים הם אנשים ממולחים. באמנות חברתית, להבדיל מפוליטיקה, אתה חופשי ממניפולציות של כוח. תפקידנו כאמנים זה לא להיות הפוליטיקאים. אנחנו, האמנים, צריכים לעשות אמנות שתומכת באמנות שאנחנו יוצרים."
"ובהקשר הזה, לסיום, מהי דעתך, אורן, על שרת התרבות מירי רגב?"
"אני אמביוולנטי. מצד אחד, היא תוקפת על חשבון צרכני התרבות והדעות שלי מנוגדות לדעות הפוליטיות שלה. עם זאת, היא הגדילה את תקציב התרבות בפריפריה יותר מכל האחרים שקדמו לה."
*
אני ממליץ לכם בחום לעקוב אחר יצירתו יוצאת הדופן, המקורית והחתרנית של עילם.
לחפש אותה, למצוא ולתעד, לצלם ולהזכיר את קיומה.
אני משוכנע שהן המילים, הן הטכניקות הכה מקוריות אשר בהן הוא משתמש, יעוררו אף בכם – כפי שהן עשו לי – השראה אדירה ליצור, לחיות, להיות קיימים.
חי תרבות 