בעת הנוכחית, נראה כי מגישות חדשות בכירות רבות חשות כי כדי להצדיק את עצם קיומן ולמלא את הפונקציה אשר לשמה הן גוייסו, הן צריכות להיות כמה שיותר "קשות" כלפי מרואייניהן, להתנגח בהם ולהוכיח את טעויותיהם – בפני צופיהן.
רבות מהן מפרשות "אסרטיביות נשית" כהפך הגמור ממשמעותה העקרונית.
לא כך הוא במקרה של מיכל רבינוביץ', מגישת התוכנית "חדשות השבת" המשודרת במוצאי שבת בערוץ כאן 11 (נכון לכתיבת שורות אלו, בנובמבר 2020).
רבינוביץ' היא ללא ספק פנינה יוצאת דופן בין מגישות החדשות בערוצי הטלוויזיה השונים.
היא ייצוגית, ממלכתית, ומעל הכל – ערכית מאוד – הן כלפי קהל צופיה, הן כלפי מרואייניה.
חשוב להבהיר את הדברים: היא איננה מוותרת כהוא זה למרואייניה, שואלת את כל השאלות הנכונות – נוקבות ככל שאלו תהיינה – חוקרת ומתעניינת. אך לעומת עמיתותיה "המתנגחות", היא עושה זאת בנועם הליכות מעורר השראה במקומותינו ובהבנה אישית – עמוקה – למשמעות המושג "אסרטיביות" בכלל, ו"אסרטיביות נשית" בפרט.
רבינוביץ', לדידי, היא אחת ממגישות החדשות הטובות ביותר בטלוויזיה הנוכחית, היוצקת תוכן חשוב, נכון ונדיר, בדרכה כמגישה וכעיתונאית.
האותנטיות שלה, הרגישות וההבנה המזוקקת שלה לתפקידה כמגישת חדשות, הן-הן אלו אשר מציבות אותה במרכז הפודיום של מגישות החדשות המשמעותיות של הטלוויזיה בישראל, בכל הזמנים.
חי תרבות 