אורלי קופרמן נוגעת בנושא רלבנטי מאין כמוהו בספרה "חיבור נדיר" שראה אור החודש.
הרומן, המספר את קורותיו של זוג המאמץ ילדים, מלווה בכאב, בתהפוכות גורל, באי ודאות, ועם זאת, גם בדבר-מה חמקמק ומתעתע: ברצון עז להשלמה עם אותו גורל ובתקווה שהדברים – על אף אינספור הקשיים – יסתדרו בסופו של דבר.
כתיבתה של קופרמן יפה ובעיקר ישירה מאוד. היא טווה את קורות הרומן כמי שעורמת אבן אחר אבן – קטנה כגדולה – עד לסופו.
ישנן דקויות רבות בכתיבתה, תיאורים חזקים ונקודות רבות המעוררות מחשבה.
זהו ספר חשוב, לא רק בשל נושאו ובשל סגנון כתיבתו הישיר והבלתי-אמצעי, כי אם גם בדרך בה הוא נבנה: בשר ההתחלה מחובר היטב לבשר האמצע המחובר היטב לבשר הסוף.
כל שלושת הזמנים יוצרים מעין מיקשה אחת והופכים את אתגר הקריאה לחוויה – הן ספרותית, הן אנושית – מהנה.
חי תרבות 