חודש: ינואר 2018

"חיבור נדיר" מאת אורלי קופרמן: מסע חיים של הקרבה, חמלה ואהבה

אורלי קופרמן נוגעת בנושא רלבנטי מאין כמוהו בספרה "חיבור נדיר" שראה אור החודש.

הרומן, המספר את קורותיו של זוג המאמץ ילדים, מלווה בכאב, בתהפוכות גורל, באי ודאות, ועם זאת, גם בדבר-מה חמקמק ומתעתע: ברצון עז להשלמה עם אותו גורל ובתקווה שהדברים – על אף אינספור הקשיים – יסתדרו בסופו של דבר.

כתיבתה של קופרמן יפה ובעיקר ישירה מאוד. היא טווה את קורות הרומן כמי שעורמת אבן אחר אבן – קטנה כגדולה – עד לסופו.

ישנן דקויות רבות בכתיבתה, תיאורים חזקים ונקודות רבות המעוררות מחשבה.

זהו ספר חשוב, לא רק בשל נושאו ובשל סגנון כתיבתו הישיר והבלתי-אמצעי, כי אם גם בדרך בה הוא נבנה: בשר ההתחלה מחובר היטב לבשר האמצע המחובר היטב לבשר הסוף.

כל שלושת הזמנים יוצרים מעין מיקשה אחת והופכים את אתגר הקריאה לחוויה – הן ספרותית, הן אנושית – מהנה.

מודעות פרסומת

"אור נקבוביות" מאת תמרה לילך מזומן: רוחניות מטאפיזית בעומקים של טוהר

בספר השירה "אור נקבוביות", לוקחת תמרה לילך מזומן את הקורא אל תוך עולם אשר כמו מהלך קסם על החיים כאן, על פני הארץ הזו, ובעזרת המילים שלה, שפתה, מעלה את הקורא אל חוויה מטאפיזית אחרת, טעונה ביופי ובהרהורים אודות כל אשר מעלינו.

ישנה נשמה רבה בשיריה, תובנות ויופי עז. אם תרצו, רוחניות מטאפיזית בעומקים של טוהר.

זהו ספר שירה יוצא דופן, בעל ריח ומבע אחרים מבספרי שירה אחרים, ומכאן יופיו, מכאן טוהרו, מכאן – ליבת שירתו.

"אהבה מסותרת" מאת חנה טואג: עושר ספרותי, לירי וציורי להפליא

בשפה עשירה ובצעדים בוטחים, טווה חנה טואג את קורות סיפור האהבה והחיים המורכבים ברומן הטעון "אהבה מסותרת".

בעושר ספרותי, לירי וציורי להפליא הספר מספר את סיפור אותה אהבה, את מאבקי המשפחה, ושואל שאלות מעמיקות אודות זהות ואובדן.

זהו ספר אמיץ וחשוב של סופרת יוצאת דופן המציירת דמויות מקוריות כמו במכחול ומוסיפה כך נדבך חשוב לתרבות הספרות הארץ-ישראלית.

ראוי לציון גם הציור המצוין שעל העטיפה של אורי פרץ ורוי רובינשטיין, המותאם ככפפה לתוכנו המורכב של ספר ייחודי זה.

"אולי אלד קשת" מאת הדס מזרחי: כן, אמיץ, יוצא דופן

כבר מהעטיפה היפה והמסקרנת של קריסטינה מורדוכוביץ ניכר היה ש"אולי אלד קשת", ספרה של הדס מזרחי, יהיה מאותם ספרים יוצאי דופן שנשארים עמוק בלב, ואכן, עם קריאתו, גיליתי ספר כן, אמיץ, וכפי שחשבתי מכריכתו – יוצא דופן.

הספר מכיל ארבעה סיפורים – אם תרצו, ארבע נובלות – הכרוכות במידה כזו או אחרת זו בזו.

זהו ספר שבנקל ניתן להגדירו כ"נשי", או ליתר דיוק, כבעל "קול נשי" מובהק.

יש בו ובדמויותיו כוח רב, ועם זאת, מופנמות קסומה וייחודית.

הנובלות הפיוטיות מכילות בתוכן משהו "אחר" מאוד, מעורר ואף מטלטל, והן מסוג הנובלות אשר קשה לספר אודותן וכל מה שניתן לעשות הוא להמליץ לקרוא אותן ועל כן אעשה זאת בחדווה: אמליץ לכם לרכוש את "אולי אלד קשת", לקרוא ולהסכין עם יופיו ועם גדולתו – הן של המילים, הן של הנפש היפה הניכרת בהן.

חגי טוריסקי: "בשבילי הומור זה חמצן."

בימים אלו מופיע הקומיקאי המוכשר חגי טוריסקי ב"עד כאן!", תכנית הבידור המצוינת של תאגיד השידור "כאן", ופעם אחר פעם אני נפעם מכשרונו ואומד את יכולותיו הקומיות הייחודיות.

זכיתי לראיין היום את טוריסקי בן ה-34, נכון לכתיבת שורות אלו (יליד 1983), נשוי, הגר ברמת השרון, והתוצאות לפניכם.

"איך אתה מגדיר את סגנון ההומור שלך, חגי?"

"אני משלב הומור אינטליגנטי עם דביליות מוחלטת. זה כיף שהאדם שמולך חושב, אבל זה גם כיף ליצור צחוק מהבטן. אני מגיע מהסטנד-אפ וזאת התחושה הכי טובה לראות את האנשים מתנדנדים קדימה ואחורה."

"ספר לי על חוויית ההשתתפות ב"עד כאן!"."

"אני מאוד נהנה להשתתף בתכנית. החבר'ה שם נורא מפרגנים ואנחנו מחבבים מאוד אחד את השני. העבודה על התכנית היא כל השבוע. אתה כל הזמן צריך לייצר. אין דבר כזה מוזה. יש דד-ליין. יש שם גם עניין שאתה כל הזמן צריך להקשיב לדברים שהאחרים אומרים ולכן הדברים הכי כיפיים הם האלתורים."

"אתה מצליח להתפרנס מהאמנות שלך?"

"כן, ואפילו לא רע. אני גם כותב בתכניות טלוויזיה. כתבתי ב"ארץ נהדרת", "מועדון לילה", "מצב האומה", ועוד."

"מיהו הקומיקאי הישראלי האהוב עליך?"

"ערן זרחוביץ'."

"ובעולם?"

"רובין וויליאמס הוא אחת ההשראות הגדולות שלי."

"ולסיום, חגי, מהי ההגדרה שלך למילה הומור?"

"בשבילי הומור זה חמצן. אין חיים בלי הומור."