"עיר בלי יהודים: רומן על היום שאחרי מחר", ספרו המצוין של הוגו בטאואר, יצא לאור בשנת 1922, וכעת, 101 (!) שנים אחרי, הוא רואה סוף סוף אור בעברית, בישראל, בהוצאת "אפרסמון", וזאת בצדק רב – אם תרצו, צדק פואטי – היות והוא כל כך רלבנטי לימינו אנו.
הספר – כשמו כן הוא – עוסק בעיר (במקרה זה, וינה), כשהיא נטולת יהודיה אשר גורשו עקב אנטישמיות חסרת תקדים, והוא מצליח לשלב – יש שיאמרו ללהטט – בזכות כישרונו הייחודי, הנשכני, של בטאואר, בין אמת לבידיון, סאטירה-על-גבול-הפארסה, הומור, אירוניה דקה והיסטוריה מדויקת, מצמררת ומפחידה לעתים בכוח הכמו-נבואי שלה.
ראוי מאוד לציון התרגום המעולה מגרמנית לעברית – ואף אחרית הדבר מאירת העיניים – של חנן אלשטיין, שדייק וליטש באופן מרהיב – לא פחות – את התרגום, כך שיתאים לימינו ולסגנון שפתנו כיום, ועם זאת, ניכר כי שימר את הסגנון של "אז", את סגנונו ואת קולו החזקים, הכנים והייחודיים של בטאואר.
לסיום, זהו ספר חשוב מאין כמותו, מן הסוג המנצח, לדידי, את הזמן, הראוי להיקרא ואף, בדרכו, לשפוך אור על חיינו שלנו, בעת הזו, וללמד אותנו רבות הן אודות העבר, הן אודות העתיד.
חי תרבות 