גאולה שינה כותבת על החיים.
בספר השירה המצוין שלה "עד הקצה ובחזרה" (הוצאת קתרזיס) אשר ראה אור בימים אלו, היא מספרת אודותיהם – על רגעיהם הקטנים, המופלאים, השבריריים – בדרכה הנחרצת.
"בקפטריה של הקאנטרי", שירה שבעמוד 14, מגלה רבות אודות הדוקטרינה הייחודית של שינה: הפשטות, היסודיות, הניקיון והליריקה מתאחדים לכדי שיר יקר-ערך אחד ומסמלים במלוא העוצמה את כוחה הפואטי של משוררת-חיים זו.
ישנו משהו פורץ דרך באופי הכתיבה של נטלי גוטמן, כפי שזה בא לכדי ביטוי בספרה החדש, הציורי להפליא, "תסביך האהבה", אשר ראה אור בימים אלה.
הקומפוזיציה של הספר כולו מעוררת השראה והוא מעמיק עדי כדי יפהפה בסגנונו ובתובנותיו.
"חלון לים של נצרת", ספרה המסוגנן של נטלי מסיקה אשר ראה אור בימים אלה, שובר-לב ומסוגנן מאין כמוהו.
הוא מסוג הספרים שלא ניתן להניחם עד לתומם והוא גדוש הן בריאליזם, הן בוויזואליות כמו-קולנועית, המעמידה את מסיקה בשורה של כבוד בין סופרות הדור החדש של הספרות הישראלית.
לאחר ההאזנה ל"קומה עשירית", אלבומה החדש של הזמרת אדרת, חילחלה אל תוכי ההכרה כי מדובר באחת הזמרות הטובות – והיצירתיות ביותר – הפועלות כיום בישראל, ושזהו, לדידי, אחד מאלבומי הפופ הטובים שיצאו בארץ בעשור הנוכחי.
אדרת מצליחה בדרכה הייחודית – הכמו-ויזואלית – לשלב בסגנונה ובצליליה בין מזרח ומערב – ולרגש בקולה ובלחניה.
השירים "קומה עשירית", "החברה" ו"אקסטזה" חדרו אל תוכי והם כעת חלק מהפלייליסט היומיומי שלי – מאז שנחשפתי אליהם לראשונה.
לסיכום, זהו אלבום מצוין, בעל סינתזה חזקה בין מוטיבים מנוגדים המזמינים את המאזין להישאב אל תוך עולם חדש – אם תרצו, אל תוך מדיום חדש – אמיץ וכן, הלא הוא "עולמה של אדרת".
חי תרבות 