חודש: אוגוסט 2016

"פינת ליטוף – האוסף" מאת אילנה זפרן: בזכות הטוויסט ושאלת השאלות האינסופיות שהוא מכיל בקרבו

לאחר שקראתי בשקיקה את "רישומון" של אילנה זפרן ויצאתי מגדרי, תהיתי אם אוכל "לטפס" עוד.

לאחר הקריאה בספרה "פינת ליטוף – האוסף" גיליתי עד כמה עוד אפשר "לטפס" בעזרתה של אמנית מכוננת זו.

"פינת ליטוף – האוסף" הינו אוסף של קריקטורות – בעיניי, מכתמי אמנות לכל דבר ועניין – בכיכובם של החתולים הקסומים רפי וספגטי, אשר התפרסם ב"הארץ".

החתולים בעיניי הם כנזירים בודהיסטיים. התגובות שלהם-של יוצרתם זפרן לענייני השעה הבוערים הינם מדויקים וחכמים ביותר. הטוויסט שהם מייצרים לאותם עניינים שברומו של עניין גורמים למחשבה, להרהור.

גורמים לשאלת שאלות אינסופיות.

זהו ספר חשוב מאין כמוהו. לא רק יפה ביותר – אלא גם מבריק.

ללא ספק, לנו יש כה רבות ללמוד מאותם חתולים.

ללא ספק, לנו יש רבות עוד ללמוד מיוצרת חשובה זו שבראה את מחשבותיהם עבורנו, שציירה אותם לנו, שנתנה לעולם ממשנתם.

 

מודעות פרסומת

"רישומון" מאת אילנה זפרן: כמה יופי, כמה רגש, כמה אהבה או: החיים על פי זפרן הינם החיים הנכונים

אין ספק, ב"רישומון" מוכיחה אילנה זפרן את מעמדה המכונן בישראל כאמנית הרומן הגרפי, הקומיקס.

אם תרצו, זפרן מגדירה ביצירה אמנותית חשובה זו באופן חד-משמעי וגורף כי היא קולוסוס בתחומה.

הספר היפהפה הזה זועק אמנות מכל עבר. לא רק בציוריו-איוריו כי עם גם בכנות, בישירות שבו – בדרך בה זפרן מגוללת את חייה, את שגרת יומה, יחד עם האישה שלצדה וחתוליהן המחוננים – הן ברגש, הן בבינה כמו-בודהיסטית.

איוריה מהממים ביופיים וברמת דיוקם עד לפרטי הפרטים הקטנטנים ביותר, זאת בזמן שאמרותיה מרגשות בתובנותיהן, בייחודן – על אף כביכול פשטותן.

החיים על פי זפרן הינם החיים הנכונים.

מדובר לטעמי לא רק בקומיקסאית, כי אם, כאמור, בקולוסוס.

במגדלור-של-אמנות מעוררת השראה.

אני ממליץ לכם בחום לרכוש את ספר-האמנות הזה של אמנית מכוננת זו, לקרוא אותו בעקביות ולהפוך אותו לספר שמונח דרך קבע על שולחן הקפה שלכם.

הוא יעשיר אתכם ואת אורחיכם ביופיו, בשירת פרטי-פרטיו ובחוכמתו העמוקה – עד כדי זן.

 

אודות הכריזמה, העוצמה והייחודיות של משה ליידר או: "אמנות – זה להעביר את הרגש, את האנרגיה, אל תוך הציור"

כמה טוב יכול להיות ציור מופשט? כמה מעורר השראה ומחשבה?

במקרה של משה ליידר, טוב מאוד. מצוין, אפילו.

הדבר הבולט ביותר בציוריו של ליידר הוא הכוח, או ליתר דיוק, העוצמה, הכריזמה, החיוניות, ואף יותר מכך – החיות (מלשון 'חיים').

הצבעוניות בעבודותיו הינה כה מורכבת, הפרטים על גבי פרטים יוצרים מעין מרקם הממלא את הצופה ביצירותיו בתהיות הנוגסות בשאלות (אקזיסטנציאליסטיות, בעיקרן) הנוגסות בהתעוררות – הן מחשבתית-הגותית, הן רגשית.

עוצמת ציוריו מעידה על עוצמתו של הצייר שיצר אותם.

משה ליידר בן ה-70, נכון לכתיבת שורות אלו (נולד ב-1945), יליד ברית המועצות לשעבר (נולד בעיר צ'רנוביץ), גר כיום ברמת גן, נשוי, אב לשניים וסב לשלושה נכדים ("שלושה בנים," כדבריו).

זכיתי לראיין היום את הצייר החשוב הזה, והתוצאות לפניכם:

"נולדת בברית המועצות לשעבר, משה, בה יש מורשת של ציור. האם אתה מרגיש "רוסי" ביצירה העכשווית שלך?"

"רוסי מזמן לא הרגשתי. לא בציור ולא במציאות."

"איך היית מגדיר את הסגנון שלך?"

"הסגנון שלי מופשט, עם כל מיני אימפרוויזציות וטכניקה מעורבת עם קולאזי'ם. אני אוהב לערבב חומרים: אקריליק, צבע זכוכית, ועוד כל מיני צבעים וחומרים."

"מהן ההשראות שלך?"

"ההשראה שלי היא וינה, העיר. אני נמצא הרבה בווינה. סבא שלי וינאי ואני מדבר גרמנית. יש הרבה מוזיאונים, גלריות ואקדמיה לציור מודרני שם. לדעתי, זה המקום הכי משוכלל בתחום האמנות המודרנית כיום. אני מושפע מציירים שונים, ביניהם: הרמן ניטש וריינר."

"אם היית יכול לגור בווינה, היית עושה זאת?"

"אני אוהב את וינה, את התרבות והאמנות שם, וכאמור, אני מבקר שם בתערוכות ובמוזיאונים, אבל אני קשור לארץ. יש לי ילדים ונכדים פה. אני עובד בסטודיו שלי בבית."

"מהי ההגדרה שלך למילה 'אמנות'?"

"אמנות – זה להעביר את הרגש, את האנרגיה, אל תוך הציור, ואז, כשזה מגיע לאנשים והם מרגישים את זה, זה בעיניי אמנות. זה דומה למוסיקה קלאסית…"

"משהו בעבודות שלך מזכיר לי במידה מסוימת את יצירתו של רפי לביא. מה דעתך על ההשוואה?"

"אני אוהב את העבודות שלו. את הפשוט, את הקליל, את התנועה. הוא אמן טוב שמבטא את הרגש שלו בציור. אבל אני לא מוצא דמיון בין העבודה שלי לעבודה של רפי לביא. אני צייר ספונטני. לפעמים יוצא לי בעשר דקות הציור הכי מוצלח."

"היכן היית רוצה להציג את עבודותיך יותר מכל?"

"במוזיאון רמת גן. אבל אתה יודע, לפעמים לא חשוב איפה אתה מציג, אלא איך רואים את העבודה שלך. בסופו של דבר זה יגיע לאנשים."

"מהו הציור שלך שאתה גאה בו יותר מכל?"

"כל ציור חדש שעוד לא עשיתי – אני אוהב. זה הכיוון. תמיד אני חושב שאפשר לעשות עוד יותר טוב, עוד יותר לשנות, עוד יותר לשפר – מבחינת הגישה והטכניקה. תמיד יש לי כוונה לעשות ציור פשוט יותר – כמה שהציור פשוט יותר, זה יותר טוב."

"ולסיום, משה, איך היית רוצה להיזכר בעוד 100 שנים מהיום?"

"לא חשבתי על זה. אני בכיוון של קבלה, "לחיות היום זה טוב." מה יהיה הלאה, את זה רק אלוהים יודע…"

*

אני ממליץ לכם בחום לעקוב אחר יצירתו הייחודית, העוצמתית, הכריזמתית והאולטרה-מודרנית של משה ליידר.

אני מבטיח לכם: עבודותיו יעשירו את חייכם לאין שיעור.

 

 

 

אודות המורשת הספרותית הענפה – והמשמעותית מאין כמוה – של מרים דובי-חזן

מרים דובי-חזן הקימה במו ידיה את הוצאת הספרים "דוקוסטורי" – לטעמי, אחד מגופי התיעוד החשובים ביותר בארץ של סיפורי העם היהודי.

ההוצאה הוציאה מאז הקמתה (בשנת 1998) למעלה מ-900 (!) ספרים – מהם מאות של ניצולי שואה המנציחים בהם את סיפור חייהם – נושא כה חשוב ומשמעותי.

בנוסף, דובי-חזן היא סופרת בעצמה.

לאחרונה ראו אור ספריה "התיק של אלפסי" ו"לשמור על שפיות", ואני ממליץ בחום לקרוא אותם בזכות קולה הייחודי, המבע ה"אחר" ויוצא הדופן שלה על החיים, וללא ספק, אף בזכות החותם הספרותי שלה – הן כסופרת, הן כמוציאה לאור.

את הספרים ניתן להזמין ישירות דרך משרדי "דוקוסטורי" בטלפון 09-7419471.

מומלץ, כבר ציינתי?