חודש: יוני 2019

"אחר הצהריים של החיים – המבוגרים הצעירים במסעם אל הגיל השלישי, הרביעי, החמישי, השישי, השביעי…" מאת טלי נתיב עירוני: חשוב, ערכי, מעורר מחשבה

טלי נתיב עירוני עוררה בי מחשבה רבה – ואף אמוציות – בספרה החשוב "אחר הצהריים של החיים" אשר ראה אור לאחרונה.

הספר, העוסק בגיל השלישי, כתוב היטב, ואחד מיתרונותיו הוא שהוא כתוב מנקודת מבט אישית מאוד, נהירה ומזדהה.

זהו ספר חשוב אודות נושא רלבנטי מאין כמוהו אשר פותח צוהר למסע חייהם של הדור – אם תרצו – המייסד, ועל כן הוא כה רלבנטי ואוצר חשיבות ערכית – ואף היסטורית – מזוקקת בעצם קיומו.

"בעין הכחולה" מאת תמר גפני: סיפורים יפהפיים, מדויקים ונוקבים

תמר גפני ריגשה אותי בקובץ סיפוריה "בעין הכחולה", אשר ראה אור לאחרונה.

ב-13 סיפורי הספר מצליחה גפני לזקק יופי נדיר, דיוק ונוקבות ספרותית וליצור יש מאין דמויות יצריות וכנות אשר אינן חוששות להביע את עצמן – על מגרעותיהן, ובו זמנית, יתרונותיהן הקיומיים, וכך, בדרכן הייחודית, לשקף את חיי בני האדם "האחרים", "הייחודיים" בחברה, אשר לא תמיד נמצא להם פה וקול – עזי מבע, יש לציין – כפי שגפני העניקה להם בספרה הייחודי הזה.

"אילנית אשת העכביש מרעות" מאת בועז קדמן: אמנות מבריקה, רעיונאית, רבת חוש הומור

בועז קדמן הפעים אותי בספרו "אילנית אשת העכביש מרעות".

הספר, אשר יש שיגדירו כקומיקס, הינו, לדידי – מעל הכל – אמנות מבריקה ורבת חוש הומור.

קדמן מצליח להעביר הן בטקסט, הן בציור, את רעיונותיו, והספר, ככלל, ראוי להיקרא ולהפוך עם הזמן, בדרכו – על שלל ייחודיו, הן הוויזואליים, הן הטקסטואליים – לקאלט.

"שלמה, עלייתו ונפילתו – רומן רמת גני" מאת רפי פרח: ספר הקאלט האולטימטיבי

"שלמה, עלייתו ונפילתו", הרומן המצוין של רפי פרח אשר ראה אור ב-2018, מצליח ליצור תמהיל מושלם להגדרה הנכספת "ספר קאלט".

הוא טומן בחובו רעיון – או אם תרצו, נרטיב – מבריק, עלילה מרתקת רבת-הומור והוא קולח מאין כמוהו.

פרח בנה דמויות עגולות, משכנעות מאוד, והוא מצליח לתת להן במה – וקול – המדויקים למידותיהן.

כולי תקווה שהספר יגיע – וייגע – אל כמה שיותר קוראים – ובכמה שיותר קוראים – ויעשה להם את מה שעשה לי. קרי, יגרום להם לחוש, לצחוק, ובדרך ייחודית – אף לשנות דבר-מה בחייהם האישיים, הבורגניים.

"1, 2, 3 שיטפון" מאת אורי שכטר: שירה אולטרה-מודרנית אשר שוטפת אותך במחשבה

כאשר קראתי את "פרידה", שירו של אורי שכטר אשר בספרו "1, 2, 3 שיטפון" (עמוד 22) משהו בי חש חיבור עז למילים ועורר בי מחשבה רבה אודות הדברים בהם עוסק השיר, אודות כוונתו של המשורר.

"1, 2, 3 שיטפון" הוא ספר שלא ניתן לקוראו רק פעם אחת. משהו בו גורם לך לרצות ולקרוא בו שוב ושוב – ולאחר מכן, אף להעבירו הלאה, לקוראים אחרים.

זהו ספר אשר שוטף אותך למן השיר הראשון במחשבה ומעורר בך אמוציות למכביר ואין ספק שהוא מעמיד את שכטר בשורה הראשונה של המשוררים המודרניים – או אם תרצו, האולטרה-מודרניים – של העת הנוכחית.

"בת-חווה" מאת איגי פרי פלג: שירת-אמנות נוגעת, מעוררת אמוציות

לב.

זוהי המילה שעלתה בי כאשר קראתי את "בת-חווה", ספר השירה-אמנות של איגי פרי פלג.

במילותיה, מצליחה פלג לעורר אמוציות לרוב, לגעת בקורא, ובדרכה, לבדל עצמה ממשוררות-כותבות אחרות.

ישנו דבר-מה ייחודי עד מאוד בכתיבתה של פלג. משהו בכנותה, בישירותה, אשר אין דרך שלא לחוש חיבור אליו – שלא לומר הזדהות.

האיורים החכמים שבספר מוסיפים עוד נדבך של דיוק למילותיה של המשוררת וכך הופכים את חוויית השירה-אמנות הזו אף לחזקה עוד יותר.

"פנקסי התבוסה" מאת שירה כהן: עוצמות ליריות יוצאות דופן, כנות וישירות הכוונה

כאשר קראתי את "סבא", שירה של שירה כהן (עמוד 14) אשר בספרה "פנקסי התבוסה", הבנתי את גדולתה ואת העוצמות הליריות הכבירות של משוררת זו.

בישירות ובכנות – ביוגרפית, לדידי – מספרת כהן את סיפוריה-שיריה.

אין היא הולכת סחור-סחור כמשוררות אחרות בנות דורה, כי אם פונה היישר אל תוך תוכם של חודי מטרותיה.

הספר כולו – על כל שיריו, ללא יוצא מן הכלל – עורר בי הן אמוציות, הן מחשבה, והוא מכיל שירים מצוינים למכביר. (ראויים לציון השירים "מות אבי", "מותי" והשיר האחרון – אם תרצו, "המסכם" – המפליא לתאר מציאות חסרת היגיון).

"פנקסי התבוסה" הוא ספר השירה הטוב ביותר שקראתי עד כה ב-2019, ואני מצפה בכל מאודי לקרוא – וללמוד – עוד ממשוררת נפלאה זו.