לאחרונה זכיתי לראיין את הצייר המצוין – והמורה לציור – מריק לכנר (יליד 1967), והתוצאות לפניכם.
דורון בראונשטיין: ראשית, מריק, ברשותך, מה פירוש שמך?
מריק לכנר: מריק זה פשוט שם פולני שההורים שלי בחרו.
בראונשטיין: האם המקום שבו נולדת, אוקראינה, משפיע באיזשהו אופן על היצירה שלך?
לכנר: נולדתי בצ'רנוביץ, וההשפעה של המקום עליי מעטה ביותר, אם בכלל. הגעתי לארץ בשנת 1973, כשהייתי בן שש.
בהמשך, כשהבנתי שצ'רנוביץ זה מקום שיש בו תרבות לא מעטה והרבה יהודים – וכשהבנתי שהאנשים האלה באים משם – אז אולי נוצר איזה חיבור סנטימנטלי רטרואקטיבית למקום, אבל לא ברמה של דימוי או ציור.
בכלל, יש משהו באמנים היהודים מהמזרח – כמו שאגאל, למשל – שיש בו חוט מקשר לעבודה שלי.
בראונשטיין: איך אתה מגדיר את האמנות שלך?
לכנר: קשה לי להגדיר אותה כי זה חלק מההווייה שלי. לי זה פחות משנה איך האמנות שלי תוגדר מילולית, תיאורטית או ספרותית.
בראונשטיין: מהן ההשראות שלך? מיהם האמנים האהובים עליך?
לכנר: ההשראה שלי באה מהיסטוריה מיתולוגית, והאמנים האהובים עליי הם פרנסיס בייקון, חיים סוטין, רפי לביא ומשה קופפרמן – שהשפיע עליי ברמת המשמעות שיש לאמנות על החיים. מסירות הנפש היא בהבנה שאי אפשר לעשות אמנות בלי למסור את נפשך לדבר הזה.
בראונשטיין: למה אתה מצייר?
לכנר: כי אני לא יכול אחרת. זה מה שאני יכול לעשות. ניסיתי כמה פעמים בחיים לא לצייר – זה לא עובד.
בראונשטיין: למה ניסית לא לצייר?
לכנר: כי לצייר זה מעייף ותובעני.
בראונשטיין: מה הפירוש שלך למילה 'אמנות'?
לכנר: השקפת עולם. הכל עובר דרך הפריזמה הזו: המבט, ההסתכלות, החוויה, הרגשות.
הכל עובר דרך הפילטר הזה, דרך היופי של הדברים והפרשנות שאתה נותן לה. ככה אני מסתכל על העולם: דרך המשקפיים של האמנות.
בראונשטיין: ולסיום, איך היית רוצה שאנשים יזכרו את מריק לכנר בעוד 100 שנים מהיום?
לכנר: כצייר טוב, וכאדם טוב.
חי תרבות 