ציוריו של לאו ריי מאז ומעולם עוררו בי מחשבה.
משהו במושאי עבודותיו, בטכניקה המורכבת, הייחודית, ובצבעוניות שלו, הופכים את דרכו האמנותית עבורי למשהו של מעבר ליצירה, משהו מחשבתי, מעורר מאוד – הן רגשות-תחושות, הן מחשבות. (את עבודותיו ניתן לראות באתרו היפה http://www.leorayart.com/)
זכיתי לראיין היום את ריי בן ה-68 נכון לכתיבת שורות אלו (יליד 1950, אשר נולד בווילנה שבליטא), נשוי ללא ילדים החי בתל אביב, והתוצאות לפניכם.
דורון בראונשטיין: איך אתה מגדיר את האמנות שלך, לאו?
לאו ריי: אני מצייר בכמה סגנונות. גם עבודות מופשטות – בזמן האחרון יותר בשחור-לבן או בגוונים שדומים לזה ושקשורים לקליגרפיה שאני מתעניין בה. שאר הציורים שלי פיגורטיביים. אני גם מצייר ציור ריאליסטי, ציור חומרי ובצבעים עזים, ולפעמים משלב בין כמה סגנונות.
בראונשטיין: מהן ההשראות שלך?
ריי: קודם כל ההשראות שלי הן מאמנים טובים, כמו רמברנדט, פול קליי, אגון שילה ויואן יוגלו. אני גם מקבל השראה ממוזיקה, חיות, עצים, טבע… כל דבר יכול להיות השראה. גם כתם על הקיר יכול להיות השראה.
בראונשטיין: למה אתה מצייר?
ריי: כי לצייר זה מה שהכי מעניין אותי לעשות.
בראונשטיין: היכן היית רוצה להציג יותר מכל?
ריי: הייתי רוצה להציג בגוגנהיים, במומה ובעיקר במוזיאון פריק.
בראונשטיין: מה פירוש ההגדרה 'אמנות' עבורך?
ריי: זה כל כך קשה להגיד מה זה אמנות. זה כמו להסביר מה זה קר ומה זה חם… אמנות זה יצירה שהיא מרגשת, שיש בה ערך נפשי עמוק וכמובן שהיא עשוייה במקצוענות ברמה גבוהה.
בראונשטיין: מהו זיכרון הילדות הכי חזק שלך והאם הוא משפיע על היצירה שלך כיום?
ריי: כשהייתי ילד קטן, היה לנו כלב שחור שקראו לו טומי, ופעם אחת רחצו אותו ואני ככה ישבתי על הרצפה, וכשטומי היה כולו מלא בקצף סבון, הוא קפץ ישר לידיים שלי – כולו עם הסבון עליו – וזה היה גם מפחיד וגם מצחיק. פרויד אמר שכל מה שקורה בילדות משפיע. אולי בגלל זה אני מצייר כלבים כאלה…
בראונשטיין: ולסיום, לאו, איך היית רוצה שאנשים יזכרו את הצייר לאו ריי בעוד 100 שנים מהיום?
ריי: זה לא כל כך אכפת לי איך יזכרו אותי, אבל אני כמובן אשמח אם הציורים שלי עדיין יהיו אקטואליים בעוד 100 שנה.
חי תרבות 