חודש: דצמבר 2019
"חצי עוגה ושירה" מאת דינה דלבר: יפהפה, מענג, רגיש עד מאוד
התענגתי – ממש כך – לקרוא את ספר השירה היפהפה של דינה דלבר, "חצי עוגה ושירה", אשר ראה אור בימים אלו.
זהו ספר מענג ורגיש עד מאוד, חושפני ועם זאת, משעשע.
השיר הנפלא "שיר הבום" אשר בעמוד 48 מעיד על נקודת המבט האופטימית של המשוררת – למרות הכל – ומהווה, לדידי, תפישה אמנותית מקורית מאין כמוה – הן לשירה, הן לחיים, הן למציאות הנוכחית.
"שלושים רגעים שותקים" מאת פנינה רינצלר: מאזני יופי, כאב ורגישות עתירים באסתטיקה ג'אזית
משהו מן הג'אז עטף אותי בשיריה-סיפוריה של פנינה רינצלר, כפי שאלו מובעים בספר שיריה הרגיש "שלושים רגעים שותקים" אשר ראה אור בימים אלו בהוצאת "פרדס".
כאשר קראתי את "חורף", שירה אשר בעמודים 28-29, חשתי לאשורם את מאזני היופי, הכאב והרגישות העתירים באסתטיקה ג'אזית – והתחברתי לריתמוס אשר מחולל את יצירתה – הן הפרטנית, הן הכוללנית – של משוררת יוצאת דופן וראשונית – בקולה הייחודי – זו.
"רעבה" מאת שקד דלילה שפירא: אודות החיבור השברירי שבין הקומפוזיציה הלירית לבין הקיום הנוגה, המלנכולי
כאשר קראתי את "קערה", שירה של שקד דלילה שפירא אשר בעמוד 54 בספר שיריה החדש "רעבה", התחברתי למקורות כתיבתה – ולדיוקיה.
בשלוש שורות – המכילות חמש מילים – מספרת שפירא סיפור שלם, עתיר בקומפוזיציה לירית ובשאלות אודות הנוגה והמלנכוליות של הקיום.
"רעבה" מכיל שירים מדויקים כגון זה אשר ציינתי למכביר, והוא יפה, רגיש וצובט-לב מאין כמוהו, ומכאן גדולתו – וחשיבותו – הפואטית.
"אותיות נוטפות" מאת טמילה רם: תשוקה עזה לשפה העברית המובעת ביופי, דיוק וקומפוזיציה רבי-פנים
ישנו דבר-מה חזק מאוד בשירתה של טמילה רם, כפי שזוהי באה לידי ביטוי בספר שיריה "אותיות נוטפות" אשר ראה אור בהוצאת צבעונים השנה.
רם כותבת ביופי, דיוק וקומפוזיציה רבי-פנים – ואף רבי פירושים.
בין השירים הטובים הרבים שבספר, ראוי לציין את "מוזה", "נשמה" ו"רעב" המייצגים את קולה האמיץ והרם של המשוררת, המרומם ומאחד כבמלאכת מחשבת בין הארצי – לבין הנשגב.
"חידת חיי – סיפור חייה של ד"ר רות לוין לבית ברגשטיין": מרגש, אמיץ, מעורר השראה
צעד אחר צעד, עקב בצד אגודל, מספרת רות לוין (לבית ברגשטיין) את סיפור חייה המרגש עד דמעות אודות חייה וחיי משפחתה בעת מלחמת העולם השנייה – והשואה.
בין רעב, מחלות ומחסור בלתי ניתנים לתיאור, גילתה לוין תעצומות נפש אשר עוררו את האופטימיות הקוסמית שבה, הכוללת בתוכה, בין היתר, גם אהבת אדם באשר הוא, נדיבות אין קץ וסקרנות קיומית-אקזיסטנציאליסטית.
זהו ספר המעיד, יותר מכל, על רוח האדם, על אצילות נפשו, למרות הכל ובגלל הכל – כפי שאלה באים לידי ביטוי בחייה מעוררי ההשראה של לוין – והוא ראוי להימצא בארון הספרים של כל בית יהודי – הן בארץ, הן בעולם, בזכות חשיבותו הערכית-מורשתית האדירה.
"סופי הדרכים – אנתולוגיה של פרוזה ישראלית חדשה": סיפורים בעלי עושר רגשי, מנטלי וצורני מרהיבים המשתרגים אלו באלו כבמלאכת מחשבת
ראויה להערכה יוזמתה של הוצאת "כתב", אשר הוציאה בשנת 2013 את קובץ הסיפורים החשוב "סופי הדרכים".
הקובץ, המכיל סיפורים שזכו בתחרות כתב 2012 בנושא אובדן וגעגוע, מכיל סיפורים מצוינים למכביר בעלי עושר רגשי, מנטלי וצורני מרהיבים וקומפוזיציות מיוחדות המשתרגים אלו באלו כבמלאכת מחשבת.
ראוי לציון סיפורו של ארז מירנץ, "יחסות פרטית מאוד", אשר הזכיר לי את ספרה זוכה פרס הפוליצר של ג'ניפר איגן, "מפגש עם חוליית הבריונים", בחוכמתו הבהירה, במבנהו ובנקודת המבט "האחרת", המגוונת, אשר בבסיסו – הן הפנימי-מהותי, הן הצורני.
"פריסקופ – עיצוב ישראלי עכשווי": בעל חשיבות מכוננת בתחומו, מרהיב עין ומחשבה
אין ספק כי "פריסקופ – עיצוב ישראלי עכשווי" הינו ספר מכונן בתחומו.
הספר, בעריכתו של אבי לובין, מביא את קורות הגלריה הנושאת את שמו, אשר הוקמה ב-1997 על ידי שרי פארן ושמה לה למטרה להציג עיצוב ישראלי עכשווי, והספר, המסוגנן והמדויק להפליא, מציג הן את האובייקטים, הן את הדימויים, הן את המושאים מן הגלריה, בצורה מרהיבת עין ומחשבה, ועל כן, לדידי, זהו ספר חובה לכל אוהבי העיצוב באשר הוא – הן המקומי-ישראלי, הן הבינלאומי.
חי תרבות 