חודש: נובמבר 2022

תמר רבן: "בשבילי אמנות זה דבר של קדושה."

עבור רבים נחשבת תמר רבן ל"אמא הגדולה" של אמנות הפרפורמנס הישראלית, ולא בכדי.

הן בעבודותיה פורצות הדרך, הן בעבודתה רבת השנים כמורה ומדריכה, הנחילה רבן את אמנות הפרפורמנס – על מורכבותה ויופייה הכה ייחודי, הנהיר על בוריו, לדידי, למעטים – לדורות של תלמידים אשר הולכים אחר תפישתה ותובנותיה בהערכה-הגובלת-בהערצה.

ב-24.11.22, בערב פרפורמנס ייחודי של מבחר אמניות, זכיתי לראיין את רבן (ילידת 1955), והתוצאות לפניכם.

דורון בראונשטיין: ראשית, תמר, איך את מגדירה את האמנות שלך?

תמר רבן: אני לא מגדירה אותה. להגדיר זה גדרות.

בראונשטיין: עבור רבים בעולם האמנות – ובפרט בתחום הפרפורמנס – את נחשבת ל"אמא גדולה". איך ההרגשה?

רבן: ככה זה בעולם. גם לי היו את אבותיי ואמהותיי האמנותיים, ביניהם אירית בלוזר ומוטי מזרחי.

בראונשטיין: מהי דעתך על שחר מרקוס?

רבן: אני מאוד אוהבת את שחר. הוא חבר, תלמיד ועמית.

בראונשטיין: מהן ההשראות שלך?

רבן: לא יודעת. כשיש השראה היא באה.

בראונשטיין: האם לדעתך זכית להכרה לה את ראויה בארץ ובעולם?

רבן: לא. אבל יחד עם זה, אני בסדר גמור. אני מסופקת.

בראונשטיין: מהן השאיפות שלך?

רבן: אין לי שאיפות מסוימות. פשוט להמשיך לעבוד.

בראונשטיין: מהי דעתך לגבי שילוב של פוליטיקה במיצגים?

רבן: בתחילת הדרך עשיתי עבודות פוליטיות שמתייחסות למציאות ולפוליטיקה, כמו "ציפורים תלויות בכיכר" ב-1988, "סטריפטיז", גם ב-1988, וגם אחרות, כמו "אבן נייר ומספריים".

היום אני חושבת שכדי לעשות שינוי, פחות מעניין אותי לשקף את המציאות, אלא להיות אלטרנטיבה בעצמי.

בראונשטיין: ולסיום, תמר, מה פירוש המילה 'אמנות' עבורך?

רבן: זאת שאלה שמי יכול לענות עליה…? בשבילי אמנות זה דבר של קדושה, דבר שקשור לרוח, אבל מעבר לזה, איך אפשר להגדיר? זה הרי מעבר להגדרות.

עידית אלפסי: "אני לא יכולה שלא ליצור. המוח, הידיים, הנפש – עבדים לדמיון שלי."

לאחרונה זכיתי לראיין את האמנית עידית אלפסי (ילידת 1954) אודות יצירתה, והתוצאות לפניכם.

דורון בראונשטיין: ראשית, עידית, איך את מגדירה את האמנות שלך?

עידית אלפסי: האמנות שלי היא אינטואיטיבית. יצירתית, חלומית.

בראונשטיין: מה פירוש המילה 'אמנות' עבורך?

אלפסי: אמנות היא הכל – רחשי הלב או הנפש שמוצאים ביטוי בשיר, בסיפור, באגדה מצוירת.

בראונשטיין: מהי דעתך על שילוב פוליטיקה באמנות?

אלפסי: בזמנים שלא היו הרבה פלטפורמות להציג דעה, לא היתה ברירה והפוליטיקה "נכנסה" לאמנות. היום אין צורך. יש מבחר של אפשרויות להציג ולהנגיש רעיון, דעה, חזון.

בראונשטיין: מיהו האמן האהוב עלייך?

אלפסי: קשה לי להצביע על אמן מסוים. אני מקבלת השראה מאמנים רבים העובדים בכלים ובטכניקות שונות. אני מאוד אוהבת את נחום גוטמן.

בראונשטיין: למה את יוצרת אמנות?

אלפסי: אני לא יכולה שלא ליצור. המוח, הידיים, הנפש – עבדים לדמיון שלי.

בראונשטיין: מהו זיכרון הילדות הכי חזק שלך, והאם הוא משפיע על עבודתך כיום?

אלפסי: בילדותי, מנוחת הצהרים הייתה מוקדשת לציור – בעיקר כדי להעסיק ילדה שלא נחה.

בראונשטיין: ולסיום, איך היית רוצה שאנשים יזכרו את עידית אלפסי בעוד 100 שנים מהיום?

אלפסי: יהיה נחמד שיזכרו שציירתי זברות צהובות וכתבתי על סיפנדלה.

תרצה פרוינד: "תוך כדי שאני מביטה החוצה אל העולם, אני גם מתבוננת פנימה אל עצמי, וציור עוזר לי לראות גם את העולם החיצון וגם את הפנימי."

לאחרונה זכיתי לראיין את הציירת הנפלאה תרצה פרוינד (ילידת 1967), והתוצאות לפניכם.

דורון בראונשטיין: ראשית, תרצה, מה פירוש שם משפחתך?

תרצה פרוינד: פרוינד פירושו חבר, ומקורו בגרמנית.

בראונשטיין: איך את מגדירה את האמנות שלך?

פרוינד: אני בוחנת את הקשר שבין התבוננות פנימית לחיצונית. תוך כדי שאני מביטה החוצה אל העולם, אני גם מתבוננת פנימה אל עצמי, וציור עוזר לי לראות גם את העולם החיצון וגם את הפנימי.

בראונשטיין: מה פירוש המילה 'אמנות' עבורך?

פרוינד: כשאני עדה למשהו שהאומן מצביע עליו, שהוא בעצמו לא היה יכול לצפות מראש, אלא באמצעות היצירה שלו.

בראונשטיין: מהן ההשראות שלך?

פרוינד: את ההשראה אני מרגישה פיזית באצבעותיי כשאני פוגשת עקבות של צבע, חומר או מצע מסוים שאני מוצאת. ברובד נוסף אני מוצאת השראה בנוכחות של החיים עצמם וחיבור אל עצמי. לצד אלו אני מטעינה את עצמי כשרואה אומנות, אמנים שאני מכירה ומגלה.

בראונשטיין: האם את מגדירה את האמנות שלך כאמנות נשית, והאם את מאמינה שישנו בכלל דבר כזה, אמנות נשית?

פרוינד: אני לא מגדירה את האמנות שלי. כשמשהו באמנות מדבר אליי, לא מעניין אם זה נשי או גברי. זה פועל עליי בכל המישורים והצדדים האנושיים.

בראונשטיין: מהי דעתך על שילוב פוליטיקה באמנות?

פרוינד: לדעתי, אומנות יכולה להכיל הכל, אבל כדי שהאומנות תתקיים עליה לנבוע מתוך ראייה ועשייה שאינה רק איור הרעיון.

בראונשטיין: מיהי האמנית הבינלאומית האהובה עלייך?

פרוינד: האמנית הפולניה מלגוז'טה מירגה-טס. בעבודותיה היא תופרת בדים שונים יחדיו. במיוחד מרתקים אותי המעברים בין הדו-מימד לתלת-מימד בעבודותיה. השנה מלגוז'טה מייצגת את פולין בביאנלה.

בראונשטיין: למה את יוצרת אמנות?

פרוינד: זה המקום שאני הכי מרגישה בבית. העיסוק בה מרפא אותי. בשפה הזו אני יכולה גם להתבטא וגם להתפתח.

בראונשטיין: מהו זיכרון הילדות הכי חזק שלך, והאם הוא משפיע על עבודתך כיום?

פרוינד: כשהייתי ילדה קטנה בערך בת שלוש נכנסתי למבנה של מבוך ספירלי שריגש אותי מאוד, השילוב של חושך ופחד ללכת לאיבוד. אני מרגישה שהקסם של המבנה הספיראלי מלווה אותי גם היום.

בראונשטיין: ולסיום, איך היית רוצה שאנשים יזכרו את תרצה פרוינד בעוד 100 שנים מהיום?

פרוינד: אני לא עסוקה בשאלה הזו. הייתי רוצה, אם וכאשר יראו את עבודותיי, שיחושו בליבם אהבה ובתשוקות שלהם.

"כשפנקייק מדבר צריך להקשיב" מאת רוני קאפח: יצירה מצטיינת ומופלאה, נוגעת ללב, חזקה מאין כמוה

"כשפנקייק מדבר צריך להקשיב", ספרה המופלא של רוני קאפח שראה אור בימים אלו, נגע ללבי עד מאוד.

זוהי יצירה מצטיינת ונוגעת ללב, חזקה מאין כמוה, אשר כתובה באופן ישיר וקונקרטי ושקיימת בה חוכמה מזוקקת – מסוג זו הקיימת בספר המכונן, העל-זמני, "הנסיך הקטן".

האיורים המסוגננים, המדויקים, של כריסטינה קדמון, מוסיפים למילותיה של קאפח נדבך חשוב של ויזואליות, ההופך את חוויית הקריאה כולה בספר זה לאקספרסיבית-על-גבול-הפיוטית.