הן ברומן "אישה אחת", הן ברומן "אל חוף מבטחים", פרי עטו של יצחק מאיר, מזדהרת אישיותו הספרותית רבת התוכן ועזת המבע של סופר זה.
קולו של מאיר הינו קול שונה – הן בגווניו, הן בנחרצותו – מקולות אחרים בסיפורת העברית בת-ימינו, מתוקף היותו קול השוזר בתוכו הן את האוטוביוגרפי, הן את האוניברסלי – ובכך חשיבותו וגדולתו כיוצר.
יצירותיו הרגישות הינן מכמירות לב מעצם נושאיהן-מושאיהן וניכר כי מאיר "לוקח אותן" בדרכו הוא – אם תרצו, מובילן – אל המקום אליו הוא רוצה שקוראיו יגיעו, ודרך כך יבינו בצורה המדויקת ביותר, הצלולה, השלמה והמוחשית ביותר – את מהותן, ובאמצעות דרך זו, את סיפור חייו של מאיר עצמו וללא כל הגזמה – את סיפורו של העם היהודי ככלל במאה ה-20 – על שלל ייסוריו הקיומיים ובפרט השואה – דיוק מהותה עד לפרטים הקטנים, כינונה והשלכותיה עד עצם היום הזה.
חי תרבות 