בימים אלו (בין ה-18.10.22 ועד ה-22.10.22) מציגה האמנית אופירה אבישר את תערוכתה הייחודית, יוצאת הדופן, "הדלקתי אששש", בגלריה לאמנות שבטית (מרכז בעלי מלאכה 13, תל אביב).
לאחרונה ראיינתי את אבישר אודות תערוכתה זו ויצירתה ככלל, והתוצאות לפניכם.
דורון בראונשטיין: ספרי לי על התערוכה הנוכחית שלך, אופירה.
אופירה אבישר: "הדלקתי אששש" היא תערוכת מיצב בה אני הופכת את חלל הגלריה למשטח ציור ויצירה שלי.
בתערוכה יוצגו רישומים גדולים, רישומי גיר על המשטח השחור, רישומים בזמן אמת, רישומים קטנים ממוסגרים מפוזרים בחלל, ויהיו בה גם הפתעות פיסוליות קטנות מוארות ומוסתרות מאחורי פרגודים קטנים. בנוסף, שירים יהיו כתובים בחלל.
התערוכה היא סך כל הרגשות, האלמנטים והטקסטים שנולדו לי עד היום. היא תחנה זמנית בין אתמול למחר.
בראונשטיין: איך את מגדירה את האמנות שלך?
אבישר: אני מעדיפה כמה שפחות הגדרות. הגדרות מגבילות ומייצרות ציפיות ואני מתלהבת מכל חומר או פרוצדורה, ממציאה דרכים לעבד ולהביט. כל דבר המאפשר תקשורת חזותית ולא רק.
בראונשטיין: מהן ההשראות שלך?
אבישר: החומרים: מילים, צבעים, משטחים, אלמנטים שונים. הדיאלוג בין דיסציפלינות ורזולוציות לביני. הערוץ הנוצר ויוצר תקשורת עם צופים.
בראונשטיין: מה פירוש המילה אמנות עבורך?
אבישר: אמנות היא שפת האם שלי להבנת העולם ולניסוח ההבנה הזאת.
בראונשטיין: מדוע את יוצרת אמנות?
אבישר: אי אפשר לחיות בלי ליצור, זה הלב הפועם של הקיום. אמנות היא דרך תקשורת אנושית. האמנות שלי היא אנושית.
בראונשטיין: מהי דעתך על ההגדרה 'אמנות נשית' והאם את חושבת שהאמנות שלך יכולה להיכנס להגדרה הזאת באופן כזה או אחר?
אבישר: הנישות הקיימות הן לעיתים תוצאה של עוותים חברתיים שלא תוקנו. מבחינתי תשוקה היא תשוקה וממנה נובעת האמנות.
בראונשטיין: ולסיום, איך היית רוצה שאנשים יזכרו את האמנית אופירה אבישר בעוד 100 שנים מהיום?
אבישר: בנוגע לזיכרון, לא חושבת על זמן ספציפי, אבל נעים לדמיין שפתאום, בעוד שנים רבות, מישהם יראו משהו משלי ויתחילו לחפש עוד כדי להכיר אותי יותר. אני שולחת נשיקות יצירה מגוונות לעולם ואשמח לכל מפגש מחודש עימן.
חי תרבות 