בימים אלו, בין ה-21.11.19 ועד ה-14.12.19, מציגה האמנית ענת בגר – אמנית אשר לדידי מעלה את ההגדרה "מקוריות" לשלב חדש – את התערוכה "שימוש חוזר", בבית האמנים בתל אביב.
עבודותיה של בגר משלבות אורגניות אותנטית יחד עם אולטרה-מודרניות, חיפוש דרך יחד עם מקורות חיים מהותיים והקומפוזיציה שלה היא מן היפות שראיתי לאחרונה.
ישנה תחושה של "תחביר חדש" – אם תרצו, "שפה חדשה" – בסגנונה הקולח, והאסתטיקה שלה ראויה להערכה – ולהכרה – מעצם בריאתה הייחודית.
זכיתי לראיין לאחרונה את בגר, ילידת 1961, נשואה ואם לשלושה הגרה במושב דור, והתוצאות לפניכם.
דורון בראונשטיין: איך את מגדירה את האמנות שלך, ענת?
ענת בגר: העשייה האמנותית היומיומית היא צורך קיומי בשבילי. קיימת אצלי תאווה להתעסקות בחומרים. העשייה האמנותית היא משהו ששזור בכל עולמי. הדבר העיקרי מבחינתי זה לא הלהציג, אלא הלעשות.
בראונשטיין: ספרי לי על התערוכה הנוכחית.
בגר: לתערוכה קוראים "שימוש חוזר". השם מבחינתי מסמל את הדרך ואת התהליך שלי. אני אוספת המון חומרים – מכל מיני מקומות. זה מרתק אותי, כל התהליך הזה. משהו קורא לך ואתה מרים אותו. הסטודיו שלי מלא בחומרים, ולכל חפץ ולכל פיסה יש מקום בעולם. הערבוב הזה של משהו ישן עם משהו חדש, של משהו נוצץ עם משהו מחוספס, קוסם לי כבר הרבה מאוד שנים.
בראונשטיין: מהן ההשראות שלך?
בגר: המקום שגדלתי בו, מושב דור. הים, הצבעוניות הזאת של הכחול, של הירוק ושל החומים…
בראונשטיין: מיהו האמן האהוב עלייך?
בגר: זה כמעט כמו לשאול אותי איזה צבע אני הכי אוהבת… יש כמה אמנים, ביניהם, ראושנברג, טפיאס, דובופה ומירו. אני גדלתי על מירו.
בראונשטיין: היכן היית רוצה להציג יותר מכל?
בגר: ב'מומה'.
בראונשטיין: מה פירוש המילה אמנות בעינייך?
בגר: אמהות. האמהות וחיי האמנות שלי שזורים ביחד. אם אחד מהבנים שלי מטלפן באמצע עבודה על ציור, גם כשאני בשיא ההתרגשות והעשייה, אני שמה את המכחול במים ומיד מתפנה בשבילו.
בראונשטיין: ולסיום, ענת, איך היית רוצה שאנשים יזכרו את האמנית ענת בגר בעוד 100 שנים מהיום?
בגר: הייתי רוצה שהתחושה שתעלה היא תחושה של אושר, של שמחה. תחושה שמותר להיות חופשי ולעשות מה שמרגישים בתוך האמנות וללכת עם עצמך באמת, להיות אמיתי עם היצירה. שהזיכרון יהיה קשור לתהליך של חקירה והתבוננות יומיומית.
חי תרבות 