חודש: אפריל 2019

עופר קימל: "מה שאני אוהב בעולם האמנות זה שאני הכי חזק מכולם."

אני זוכר את התחושה האמוציונלית החזקה והמזוקקת שאפפה אותי כאשר ראיתי לראשונה את עבודותיו של האמן עופר קימל.

משהו עז-מבע באקספרסיוניזם האבסטרקטי של יצירתו לפת אותי – כך ממש – קירב אותי אל נבכי – ונדבכי – יצירתו וגרם לי לרצות לראות עוד ועוד מעבודותיו של אמן יוצא דופן זה.

עבודותיו המורכבות משלבות אולטרה-מודרניות יחד עם פגאניות ומעוררות מחשבה ורגש חזקים מאין כמוהם בצופה בהן.

זכיתי לראיין היום את קימל (יליד 1958) והתוצאות לפניכם.

דורון בראונשטיין: איך אתה מגדיר את האמנות שלך, עופר?

עופר קימל: איזו שאלה… אין לי הגדרה לאמנות שלי.

בראונשטיין: מה פירוש המושג "אמנות" עבורך?

קימל: אמנות זה אמצעי להנהיג, להביע דעה, להעביר התרשמות.

בראונשטיין: למה אתה יוצר?

קימל: זה משהו שיוצא מבפנים. זה לא משהו שאני יכול להסביר במילים.

בראונשטיין: מהן ההשראות שלך?

קימל: החיים, פוליטיקה, טבע, בני אדם – והאופנוע שלי.

בראונשטיין: היכן היית רוצה להציג יותר מכל?

קימל: בשמיים.

בראונשטיין: אילו שלושה צבעים היית לוקח איתך לאי בודד?

קימל: שחור, לבן ואדום.

בראונשטיין: מיהו האמן האהוב עליך?

קימל: פרדי פביאן. הוא פסל וצייר וגם מורה לפיסול וציור. הוא המנטור שלי.

בראונשטיין: ולסיום, עופר, איך היית רוצה שאנשים יזכרו את האמן עופר קימל בעוד 100 שנים מהיום?

קימל: מה שאני אוהב בעולם האמנות זה שאני הכי חזק מכולם.

דב בהט: "יותר מהכל, כתיבתי הושפעה מ"ספר חיי", אשר נכתב על ידי אין סוף אירועים מחיי, שבחלקם זכורים לי."

המשך…

מ.א. ג'וניור: "אני רוצה שיתעסקו ביצירה שלי – ולא בי."

לאחרונה זכיתי לראיין את מ.א. ג'וניור, מחבר הספר המצוין "הוק & פן", עליו כתבתי בעבר, ואני משתף אתכם בראיון זה.

דורון בראונשטיין: מהיכן הגיע הרעיון לכתיבת ספרך "הוק & פן"?

מ.א. ג'וניור: חלק הגיע מחלום שחלמתי וכל השאר נכתב.

בראונשטיין: למה אתה כותב?

מ.א. ג'וניור: א. כי זה המקצוע שלי. ב. אני רוצה שילדים יחזרו לקרוא ספרים.

בראונשטיין: מהן השראותיך?

מ.א. ג'וניור: ההשראה שלי מגיעה בעיקר מתחום המוזיקה.

בראונשטיין: לאי בודד, איזה ספר תיקח איתך?

מ.א. ג'וניור: משהו מצחיק וקליל. כנראה הספר של גורי אלפי, "בושות". קראתי ונקרעתי מצחוק.

בראונשטיין: להיכן היית רוצה שהספר "הוק & פן" יגיע?

מ.א. ג'וניור: אין מקום ספציפי. אני רוצה בעיקר שילדים יקראו אותו וייהנו ממנו. אני לא כותב בשביל פרסים או דברים כאלה.

בראונשטיין: ולסיום, מדוע בחרת להשתמש בשם עט?

מ.א. ג'וניור: אני רוצה שיתעסקו ביצירה שלי – ולא בי.

"הבית היהודי בגרמניה הנאצית בראי העיתונות היהודית הגרמנית 1938-1933" מאת דורון נידרלנד: חשוב מאין כמוהו – הן ברמה האישית-אנושית, הן ברמה ההיסטורית

"הבית היהודי בגרמניה הנאצית" עורר בי מחשבות רבות אודות קשייהם של היהודים בתקופה איומה זו.

זהו ספר חשוב מאין כמוהו – הן ברמה האישית-אנושית, הן ברמה ההיסטורית, וחובה על כל אדם המתעניין בשואה לקרוא בו ולהבין את משמעות הזמן ההוא.

"לא אמות, כי אחיה ואספר!" מאת ישראל קפלן: חשוב מאין כמוהו, ערכי, מעורר השראה

יומיים לאחר השחרור מציפורניהם של הנאצים הארורים, השיג ישראל קפלן, היסטוריון ואיש חינוך יליד קובנה, נייר ועיפרון, והתחיל לכתוב את קורותיו במלחמת העולם השנייה – ובפרט בשואה.

"לא אמות, כי אחיה ואספר!" הינו ספר חשוב מאין כמוהו, ערכי ומעורר השראה, המביע את דעותיו, רגשותיו ומסעו של קפלן באופן מרגש, נוקב, שופע הומור וקולח.

"סיפור שלא סיפרתי: מקובנה ודכאו לחיים חדשים" מאת אורי חנוך ויהודית חנוך: ספר געגועים, אהבה ותקווה – למרות הכל

"סיפור שלא סיפרתי" הינו ספר יוצא דופן בנוף ספרי השואה – ותיעוד השואה ככלל.

זהו ספר-מסע אופטימי של אהבת אדם ודאגה לאחר הנותן תקווה ל"חיים החדשים" באשר הם, ומכאן יופיו, גדולתו וחשיבותו – הן האנושית-אישית, הן ההיסטורית.

"תחזית לתכנית פעולה" מאת ינון יהל: יופי זך, מדויק מאוד, אדיר בחוזקותיו הליריות

ב"תחזית לתכנית פעולה", ספר השירה החדש והמרענן של ינון יהל אשר ראה אור בימים אלו, מביע יהל את דעותיו, מחשבותיו והרהוריו, דרך פואטיקה יוצאת דופן.

ישנו יופי זך, מדויק מאוד, אדיר בחוזקותיו הליריות בקולו עז המבע של יהל והוא נוסך כוח רב בקוראיו ואף גורם להם – בדרכו הייחודית – לחשוב, לתהות ולהרגיש – ומכאן גדולתו של ספר חשוב זה.