אלונה פרנקל: "האמנות הכי נשגבה, הכי כבירה, היא הספרות."

על העטיפה הקדמית של הספר האהוב עליי בכל הזמנים, "חיים כרותים" מאת אתי הילסום, מופיע איור של אלונה פרנקל.

זהו איור של קשת בענן – מלאת תקווה – והשראה.

פרנקל בת ה-80 נכון לכתיבת שורות אלו (ילידת 1937), חיה בזוגיות, אם לשני בנים וחמישה נכדים הגרה בתל אביב, היא בעיניי מחשובות המאיירות וסופרות הילדים היוצרות בארץ.

לאחרונה היא התראיינה ל"חי תרבות", והתוצאות לפניכם.

דורון בראונשטיין: מהי אמנות עבורך, אלונה?

אלונה פרנקל: אמנות זה אפיק של קומוניקציה של האנשים שיצרו אותה. אתה יודע, עם כל מה שהחיים הציעו לי, רק בסוף הבנתי שזאת האמנות שהחזיקה אותי בחיים. בעצם עד היום. בעיקר הצורך ליצור – זאת האמנות בשבילי.

בראונשטיין: את גם מאיירת וגם סופרת. מה מן השניים את מעדיפה?

פרנקל: אני לא יכולה להגיד מה אני מעדיפה. זה מה שאני יודעת לעשות, לאייר ולכתוב.

בראונשטיין: איזה ספר שאיירת את באופן אישי הכי אוהבת וגאה בו?

פרנקל: בספר שלי "סיפור על נסיכה, פיל, סוס, כלב, חתול, קיפוד, ציפור, דבורה וזחל". זה ספר פוליטי שלי, שאומנם לא הצליח מסחרית, אבל הוא משקף את תפישת העולם הפוליטית שלי. אני מבסוטה ממנו.

בראונשטיין: את עדיין מאיירת?

פרנקל: כן, בוודאי. זמני בידי ואני יכולה לאייר מתי שאני רוצה. גם באמצע הלילה.

בראונשטיין: את בת 80. איך את מקבלת את הגיל?

פרנקל: בהפתעה קוסמית. בחיים לא הייתי בת 80 וזה עושה לי טוב. אני לעולם לא אכחיש את הגיל שלי.

בראונשטיין: האם בעינייך הצלחה מסחרית של ספר מעידה בהכרח על איכותו?

פרנקל: איש לא יכול לנבא איזה ספר יחדור ללבבות אנשים ויהפוך לרב-מכר. התשובה היא לא. אני אף פעם לא יודעת לנבא.

בראונשטיין: מהי דעתך על האיורים כיום בספרי ילדים לעומת האיורים בעבר? במה התחום השתנה?

פרנקל: בעבר, בתקופה שבה אני התחלתי לעבוד, שזה כבר 50 שנה, שיטות הדפוס היו שונות ורוב הספרים היו בשניים או שלושה צבעים. היום הכל נכנס לסוג של פשטות פנטסטית. יש מקלדת ומחשב, וזה שונה ממה שהיה בעבר.

בראונשטיין: מהי דעתך על המחשב בתחום של האיור?

פרנקל: מחשב זה דבר פנטסטי. כל דבר חדש שמתווסף, בהתחלה יש לגביו התנגדות, אבל אחר כך מבינים את זה.

בראונשטיין: מכל האמנויות הקיימות, מהי לדעתך האמנות החשובה מכולן?

פרנקל: האמנות הכי נשגבה, הכי כבירה, היא הספרות. היום, בכל מקום יש ספרייה, גם בפרובינציות. ספרייה בכל מקום זה חוק של המדינה, ואם המקום קטן מדי – אז מגיע אוטו עם ספרים לשם. זה נגיש וזה בחינם, ואם יש לך את זה – אתה בן אדם מסודר. למשל, קובי אוז ושמעון אדף מגיעים משדרות והם אמנים מחוננים שפשוט קראו ספרים וזה היסוד לכל.

בראונשטיין: ולסיום, אלונה, מהי דעתך על שרת התרבות מירי רגב?

פרנקל: נושא התרבות זה בסיס לרווחתם של בני אדם. לפני שהיא נכנסה לזה היא הייתה צריכה ללמוד את התחום. למשל, לקרוא את 100 הספרים שחובה לקרוא אותם לפני שנכנסים לנושא הזה. אני פשוט חושבת שהיא לא כל כך מבינה בתחום הזה.