נורית צדרבוים: רוח כבירה של חדשנות, תעוזה ומקוריות – הן באמנות הפלסטית, הן בליריקה

לאחרונה זכיתי לקרוא את ספריה של נורית צדרבוים, "כולם היו פני", "כאן ציור" ו"שאון של חול מתקתק בשקט".

שלושת הספרים, השוזרים את שיריה של צדרבוים יחד עם עבודות האמנות שלה, הינם אוצרות – אין הגדרה מדויקת יותר – של ממש, המכילים וירטואוזיות פואטית רבת-פנים ומביעים את הרוח הכבירה של צדרבוים – רוח הטומנת בחובה חדשנות, תעוזה ומקוריות לרוב.

צדרבוים, יוצרת וחוקרת רב-תחומית, נגעה בי ברבדים העמוקים ביותר של זהותי – הן כיוצר בעצמי, הן כמבקר אמנות – בשיריה (ביניהם "המלים נאספו לי", אשר בעמוד 118 בספרה "שאון של חול מתקתק בשקט", "בד על בד", אשר בעמוד 50 בספרה "כאן ציור", ורבים אחרים) ונטעה בי נטע של רצון עז ליצור – לכתוב ולצייר – בהשראתה.

בצדרבוים יש מן "האמא הגדולה" בעצם קיומה ויצירתיותה – והיא ראויה להיות שם שגור אצל כל שוחר אמנות – הן הפלסטית, הן הפואטית – באשר הוא.