"מבעד לאור הירח" מאת ישראל קנטור

התרגשתי ונהניתי לקרוא את הספר "מבעד לאור הירח – שירים על התחלה, על סוף ועל אהבה" שכתב ישראל קנטור.

זהו לא רק ספר שירה כי אם מעין מיזם אמנותי הכולל הן את שיריו והן את ציוריו של קנטור. ואין ספק, מדובר בצייר מחונן, שציוריו ראויים לעטר כל מוזיאון וגלריה נחשבים – בארץ ובעולם.

ציוריו הדהימו אותי – לא פחות – ביופיים, בעושרם, בדיוקם. הייתי שמח לתלות אחד מציוריו על קירות ביתי.

בנוסף, שיריו רגישים מאוד וחושפים את מצבו הפיזי, כולל אירוע מוחי שעבר – מה שהפך ללא ספק לאירוע מכונן בחייו.

על אף הערצתי ליונה וולך, ה"אמא הגדולה" של השירה העברית המודרנית, חיבתי הרבה לאגי משעול המופלאה, ואהבתי ארוכת השנים והנאמנה לויסלבה שימבורסקה החד-פעמית, מצאתי את עצמי קורא בהנאה, שלא לומר ב"נשימה אחת", את שיריו של ישראל קנטור. משהו בהם נגע בי מאוד וכאמור, אף ריגש.

אהבתי בעיקר את השירים: "בקצב אחר" (שבעמוד 21), שיש בו מן האקזיסטנציאליזם. את "מרחקים" (שבעמוד 41) שאצורה בו אופטימיות יפה, שברירית. את "בינתיים, אין צורך" (שבעמוד 88) ואת "חלום" (שבעמוד 89).

אך ללא ספק השיר האהוב עליי מכולם הוא "וילמה" שבעמוד 63. יש בו מעין שאלה,  מעין דו-משמעיות קיומית. יש כאן הרהור לגבי הצורך האנושי לרצות את מה שלא ניתן לקבל – וזה מעניין מאוד.

אני ממליץ באהבה רבה לקנות את הספר היפה הזה – מי לשירים, ומי לציורים.

 

 

 

"שניצל נתי" – טעם מופלא, וטריות שלא מן העולם הזה

אמי ואחותי לימדו אותי לפני שנים רבות, שכשמסעדה היא מלאה, זה מעיד על טיבה.

וכשמסעדה היא ריקה, גם, אך במובן השלילי, מן הסתם.

כמה פעמים מצאתי את עצמי עובר את "שניצל נתי" ברחוב בר כוכבא 24, בפתח תקווה.

לפחות פעם בשבוע אני עובר שם, בשובי מהרצאה שאני מעביר באופן קבוע. תמיד המקום מלא, ולפעמים אף ישנה המתנה של אנשים.

אני ידוע כאדם שלא אוהב להמתין בתור, אבל בזוכרי את דברי אמי ואחותי, המתנתי פעם אחת, וכשהגיע תורי, הזמנתי סביח בפיתה. סביח, כידוע, זה "ביצה וחצילים". אבל ב"שניצל נתי", כך למדתי לשמחתי, זה יותר מכך. הרבה יותר מכך.

הבחור הנעים שהכין לי את המנה הכין לי אותה באהבה, ומילא אותה, מלבד בסביח, גם בעגבניות מתובלות מצוינות, חומוס וסלט חצילים נהדרים, המון פטרוזיליה, בצל, ומעל הכל – מעט טחינה.

המנה הייתה כל כך טעימה, איכותית ועשירה בטעמים, שלרגע עצמתי את העיניים, "צפתי" בדמיוני מעל הממשות הקיימת במקומי, וממש חשתי שאני אוכל את המנה במקום אחר. יודעים מה, לפחות בתל אביב.

"שניצל נתי" הינו אומנם מה שנכנס בנקל להגדרה "מסעדת פועלים". המקום קטן, כולל שולחן פנימי וכיסאות וכשלושה עד ארבעה שולחנות בחוץ. אבל יותר מכל, המקום הזכיר לי את "מרגרט תייר", המסעדה הקסומה ביפו, הקרויה על שמה של מרגרט תייר – האישה והמוסד.

תייר, בכישרונה האדיר לבישול ולבני אדם, "עושה" את המסעדה שלה לאור גדול. הן מהבחינה האנושית, והן מהבחינה הקולינרית.

ולכן – שלא תטעה אתכם החזות הפשוטה משהו של "שניצל נתי". הטעמים גורמים לי לשוב פעם אחר פעם אל האוכל הנפלא. (בין היתר ניתן למצוא במקום שניצלים, פרגיות, חביתות ירק, ספגטי, ועוד) והיחס הנעים והמכבד של הבחור הצעיר שמכין את המנות בכניסה למקום, מוסיף עוד נדבך של רצון טוב ועניין אמיתי לחזור שוב ושוב ולענג את החך בפשטות המופתית, בטריות שלא מן העולם, של "שניצל נתי".

 

 

על "ברהמא קומאריס"

"ברהמא קומאריס" הוא ארגון רוחני עולמי נפלא המציע הזדמנויות לרכוש כלים מעשיים לחיים באמצעות מדיטציה וחשיבה אופטימית.

 

המרכז הראשי ממוקם בקריית אונו.

 

למידע נוסף: טלפון: 03-5322192 ובאתר של "ברהמא קומאריס".

20 הספרים האהובים עליי בכל הזמנים

  1. הזונות של פתח תקווה / דורון בראונשטיין
  2. חיים כרותים – יומנה של אתי הילסום / אתי הילסום
  3. חמדת / טוני מוריסון
  4. אלה תולדות / אלזה מורנטה
  5. רגש חיים – רק אהבת אמת / יהודה נחמד
  6. מאה שנים של בדידות / גבריאל גארסיה מארקס
  7. לא שם זין / דן בן אמוץ
  8. מה הסטייה שלך / ליאור עזיז
  9. דולי סיטי / אורלי קסטל בלום
  10. החלום הישראלי / רועי "צ'יקי" ארד
  11. זריחה של אמש / אטי מאור
  12. ריקוד על המים / לילי פרי
  13. שתי שלגיות / עירית לינור
  14. החתול שבא לסעוד / שמחה חבושה
  15. נשר בשמים / רינה ברוש
  16. בית-ספר לבאלט / אריאנה מלמד
  17. מפגש עם חוליית הבריונים / ג'ניפר איגן
  18. על היופי / זיידי סמית
  19. כל הסיפורים / אידה פינק
  20. החיים הסודיים של הדבורים / סו מונק קיד