זכיתי לאחרונה להיות נוכח במופע "הבהובים" של הזמר-יוצר יאיר אפשטיין, אשר התקיים בהאקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים.
זהו מפגש אלקטרו-קאמרי סביב שירים ומשוררים – כך על פי הגדרתו – בו הציג אפשטיין הן את שיריו המקוריים, הן שירים של משוררים והן גרסאות כיסוי לשירים של אחרים.
אפשטיין הוא הרבה מעבר לזמר. הוא מגיש בעל רגש רב, שאת נשמתו היתרה ניתן ממש לחוש – פשוטו כמשמעו – כאשר אתה יושב בין קהלו.
המופע היווה את רסיטל הסיום לתואר הראשון שלו, אך אני בהחלט מצאתי עצמי רואה את אותו מופע מועלה במועדון גדול ומכובד – למשל "בארבי".
בין השירים הבולטים של אפשטיין: "כל המילים", "בוקר נפקח", "רוח על פני המים" ו"משהו בי כבה" המרגש, אודות אובדן האהבה.
השיר הטוב בעיניי במופע הינו "אבא שואל", אשר העביר בי צמרמורת ורגש טעונים. זהו שיר שראוי להיכנס לפלייליסט של גלגל"צ – לא פחות.
במופע שוזר אפשטיין סיפורים-אנקדוטות אודות חייו ואף מתבל אותם בהומור דק וייחודי לו.
בין היתר, סיפר שהוציא בעבר אלבום בכורה – מה שגרם לי לחפש אותו כדי לשמוע עוד מהיוצר הייחודי, המקורי להפליא ובעל הנשמה היתרה הזה.
עוד ראויים לציון הם הפסנתרן ניר יצקן והמתופף אסף מרקוביץ', אשר הרהיבו לרגש ולדייק בנגינתם – דבר שהוסיף עוד נדבך של מצוינות למופע כולו.
אני ממליץ בחום לעקוב אחר יצירתו המזהירה והכה מרגשת של זמר-יוצר זה. להאזין למילות שיריו, לחוש את רגשותיו החזקים והטעונים ולצאת ולראות את הופעותיו – גם כשאלו ייצאו את גבולות האקדמיה.
