קטגוריה: כללי

"אני כמו אפרסק" מאת נעם פרידמן: מקורי מאוד, משובב נפש

"בינתיים אתה שוכב", שירה היפהפה של נעם פרידמן אשר בעמוד 26 בספר שיריה "אני כמו אפרסק" (הוצאת "קתרזיס") הזכיר לי במשהו מיצירתה של יונה וולך האיקונית.

זהו שיר מקורי מאוד ומעמיק – כמו כל שיריה של פרידמן – ומשובב נפש, בדרכו הייחודית.

שפתה הלירית מצטיינת במוטיבים אמביוולנטיים וכל הספר גרם לי לרצות לקרוא עוד מיצירתה של משוררת זו.

"את יכולה תמיד להעיר אותי" מאת חוה שחם: עשיר בקולות, בצבעים וברגש

"הכי טוב בבית", שירה המרגש של חוה שחם (עמודים: 56-57) בספר שיריה החדש "את יכולה תמיד להעיר אותי", עשיר בקולות, בצבעים וברגש – ומייצג בדיוק עז מבע את הספר כולו – על הלך הרוח וסגנונו הייחודי.

קולה של שחם מלא חוכמה, דימויים וקומפוזיציות, והוא רגיש מאוד, מסוגנן ויפהפה.

וובעלם טזזו מקונן: יוצרת-אקטיביסטית חשובה מאין כמוה, רגישה ורב-רבדית

לדידי, וובעלם טזזו מקונן היא מובילה חברתית ואף, בדרכה – אם תרצה בכך, אם לאו – אקטיביסטית-של-ספרות.

ספריה "מלות הקסם של רועי" ו"מסע" עוסקים בנרטיב הקיומי החשוב ביותר, והוא: אהבה.

ניכר שהסופרת מלאה באור של אהבה ודרך ספריה – מושאיה וסגנונה – היא מעבירה אור עז זה לקוראיה – ולעולם.

אני ממליץ בכל פה לרכוש את ספריה היפים והחשובים של טזזו מקונן ובכך להעשיר הן את רוחכם, הן את המגוון האתנוגרפי-סוציולוגי-ספרותי של ספרייתכם.

"ענפי התודעה" מאת שושנה ויג: עוצמתי, מדויק, מעמיק אל תוך הנפש

"אפס", שירה העוצמתי של שושנה ויג (עמוד 82) שבספר שיריה "ענפי התודעה", מעמיק אל תוך הנפש.

מלנכוליות רכה עוטפת את מילות שיר זה והדיוק שבו (אשר מורכב, אגב, משמונה שורות בלבד) מעיד על כישרונה הנפילי של ויג.

לדידי, "ענפי התודעה" הוא ספר השירה היפה ביותר שראה אור בשנת 2021 (לפחות עד כה) ולו בזכות הקומפוזיציה שבו, הריתמיות והכניסה אל תוך תוכי הנפש של בוראתו.

"עמוד נוח" מאת אלפרד כהן: רב-רבדי, חודר כאגרוף ללב

שפע של עושר וגיוון עולים מספר השירה הרגיש והעוצמתי של אלפרד כהן, "עמוד נוח", אשר ראה אור בימים אלו בהוצאת "קתרזיס".

שיריו רב-רבדיים, חודרים כאגרוף ללב הקורא (ראה השיר "ניסים", אשר בעמוד 39) ומפעימים בשלל הרגשות והקולות העולים מתוכם במורכבות צורנית מרהיבה.

"המגביהי" מאת יוסף אוחנה: אחד מן הספרים הרוחניים החשובים ביותר שראו אור בישראל לדורותיה

"המגביהי", ספרו של יוסף אוחנה אשר ראה אור בימים אלו, הפעים אותי בתובנותיו המעמיקות לאין שיעור.

אוחנה חושף חידושים רבים מספור בספרו אודות הקיום האנושי, המיינד וההתמודדות עם החיים – על כל מה שהם – ובדרכו, הספר מזמין ובה בעת, כמו "שואב" את הקורא אל תוכו ביופיו ובהקשרים – הן הרוחניים, הן הארציים – שבו.

לדידי, זהו אחד מן הספרים הרוחניים הטובים – והחשובים – ביותר שראו אור בישראל לדורותיה, ואני ממליץ לקרוא ולהתעמק בו – בכל לבי.

"שיריפוי – כוחה המרפא של השירה" מאת ציפי שחרור: חדשני, זני, יפהפה

בכל פעם מחדש – וליתר דיוק, בכל ספר מחדש – מצליחה ציפי שחרור – לדידי, "האמא הגדולה של השירה העברית בת ימינו" – להפעים אותי.

"שיריפוי", ספרה החדש אשר ראה אור בימים אלו בהוצאות "פוקוס", הינו נדבך נוסף בחדשנותה ובתעוזתה של שחרור "לחקור אל תוך", להיכנס עוד ועוד פנימה, והיא מצליחה לשלב בו שירה מקורית, חוכמת זן ופילוסופיה, להאיר באורה הייחודי ולהפוך את מילותיה לכלי ריפוי של ממש. כלי ריפוי אמיתי מאוד, חדשני מאוד, יפהפה ומשחרר.

כלי ריפוי איתן, מן הסוג שנותר עם הקורא הרבה לאחר קריאת הספר.

"גרפיטי" מאת ורד שנבל: חכם, אמיץ, מכמיר לב, או: אילו דיוויד פוסטר וואלאס היה אישה ישראלית

דיוויד פוסטר וואלאס.

עליו חשבתי בזמן הקריאה ברומן המופתי החדש של ורד שנבל, "גרפיטי", אשר ראה אור ב-2020.

משהו מוואלאס ומיצירתו כמו הידהד בי בעת הקריאה המענגת ב"גרפיטי", וחשתי כי אילו וואלאס היה אישה ישראלית, לא בלתי הגיוני הדבר כי היו קוראים לו, ובכן, ורד שנבל. (ואינני חושב שיכול להיות סופרלטיב יקר ערך מזה לכל כותב – או כותבת – באשר הם.)

הספר החכם, האמיץ, הנדיב בתובנותיו ולפרקים אף מכמיר הלב הזה, הוא לדידי עוד לבנה איתנה בחומת הכישרון של שנבל, מן המשובחות שבסופרות הישראליות המודרניות היוצרות במקומותינו בעת הזו.

"בגדות האפשר – אנתולוגיית היריון ולידה": חווייתי, תבוני, מופלא בקשת רגשותיו

תחושה של עונג אפפה אותי בעת קריאת "בגדות האפשר – אנתולוגיית היריון ולידה" אשר ראתה אור לאחרונה בהוצאה האיכותית "קתרזיס", בעריכתם המצוינת, המהודקת, של קמה שיר ויואב גלבוע.

הספר, המכיל שירים של שלל משוררים נבחרים, הינו חווייתי עד מאוד, תבוני ומופלא בקשת רגשותיו וראוי לכל התשבחות – מעצם קיומו.

בנוסף, הוא מפתיע ומחדש בכך שהוא נותן במה גם ל"קול הגברי" המובע בו בתחושותיו שלו אודות תחום חשוב זה – אשר נחשב משך שנים כטריטוריה נשית בלעדית.

א. ב. דן: מן המוזיקאים הישראליים האוונגרדיים החשובים בכל הזמנים

לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה בה שמעתי את שירו של א. ב. דן, "הנוער על גראס", ועוד יותר מכך, לעולם לא אשכח את התחושה שחשתי בעת ההאזנה לשיר זה: תחושה של חופש על גבול האופוריה, של עצמאות, תחושה שהכל (עוד) אפשרי.

א. ב. דן, לדידי, הוא מן היוצרים הישראליים האוונגרדיים החשובים בכל הזמנים – לא רק בעת הזו.

שיריו הינם מוזיקליים מאוד, קליטים עד כדי פופיים בליריות המבריקה שלהם, והטקסטים של יצירותיו גדושים לטעמי במסרים מוצפנים וברב-רבדיות שכמוה לא שמעתי מזה זמן רב במוזיקה הישראלית המודרנית.

ראוי להוסיף כי חוכמת הטקסטים שלו ניכרת ומובנת לעומק רק הרבה לאחר ההאזנה לשיריו.

לסיום, אני ממליץ בחום להאזין לשיריו ולרכוש את אלבומיו, ביניהם: "ארץ ישראל שלי", "טיול שנתי" ו-"EMULE" וליהנות הנאה צרופה, כמו-אינטלקטואלית, אסקפיסטית משהו, מכישרונו המבורך של יוצר מכונן זה.