"לבן על גבי שחור" מאת רובן דויד גונזלס גלייגו: יצירה מכוננת, רפלקסיבית מאין כמוה, מפעימה ומרגשת עד דמעות, המעוררת בקורא מניפה אדירה של תחושות

בעת קריאת הספר "לבן על גבי שחור" שראה אור בשנת 2008 ב"ספריית פועלים", מצאתי את עצמי תוהה: עד כמה הוא אוטוביוגרפי? האם כולו אכן מתעד-מתאר את ההיסטוריה הפרטית של הסופר? ואם כן, איך הוא יכול היה לעבור את כל זה – ולהישאר בחיים?

הסיפורים המאוגדים בספר יוצא דופן זה כל כך חזקים, כל כך מרגשים – עד דמעות ממש – שהם מהווים, לדידי, מעין צילום רנטגן לירי, מבריק ומתומצת של מסע חייו של גלייגו: על כל העוולות הנוראיות-עד-כדי-בלתי-נתפשות, המכאובים התת-אנושיים, האטימות החברתית והפוליטית שאל תוכה נולד ובה התקיים בילדותו, בנעוריו ואף בבגרותו, ועם זאת, גם על כל רגעי החסד, החמלה והנסים שחווה.

הספר מעורר בקורא מניפה אדירה של תחושות ומזכיר לכולנו את המהות הראשונית, הגולמית ביותר, של יצירה ספרותית באשר היא: הצורך להרגיש דרכה – ובאמצעותה – ולהתקרב כך אל תוך חיינו שלנו עצמו, על כל חלקיהם: הלבנים על גבי השחורים – ולהיפך – האקוטיים, האינטנסיביים, המופלאים, ובה בעת, המגונים להפליא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s