אילן מויאל: "אמנות היא קודם כל דרך מחשבה."

לאחרונה זכיתי לראיין את האמן והאוצר המצוין אילן מויאל (יליד 1971), והתוצאות לפניכם.

דורון בראונשטיין: למה אתה יוצר אמנות, אילן?

אילן מויאל: כי אני אמן. נולדתי אמן ואני חושב אמנות, ואם אני לא אעשה אמנות אני לא חושב שיש משהו אחר שאני אוכל להגות אותו טוב יותר. הדרך שלי לבטא את עצמי, את המחשבות שלי, היא דרך האמנות.

בראונשטיין: איך אתה מגדיר את האמנות שלך?

מויאל: קשה להגדיר אותה. אני אמן רב-תחומי. ההתמקדות שלי משתנה בהתאם למה שאני עוסק בו. בשני העשורים האחרונים התעסקתי בעיקר בפיסול. הפיסול הוא דרך בשבילי להביע את עצמי מתוך החומר שמתגבש. מבית ספר יסודי ציירתי, כשגדלתי באילת.

בראונשטיין: איך זה לגדול באילת?

מויאל: אותי באופן אישי זה שיעמם, אבל הייתי די יוצא דופן, תמיד אמרו לי שאני לא אילתי טיפוסי, וכשגדלתי שם לא מצאתי את עצמי חברתית. הייתי אאוטסיידר.

בראונשטיין: מהן ההשראות שלך?

מויאל: החיים. מה שקורה בפועל, מסביבי: האנושות, בני האדם, חינוך, מחשבות – פילוסופיה בעיקר – תהליכים, רצון לשפר, לדעת, רצון להשפיע, וכמובן אמנים ואמנות.

בראונשטיין: מיהו האמן האהוב עליך?

מויאל: האמן שתמיד מרגש אותי הוא ואן גוך. כשהייתי צעיר ממש הערצתי את סלבדור דאלי – זה היה לפני שהתחלתי ללמוד אמנות – ועד היום יש לי חסד נעורים לסוריאליזם.

בראונשטיין: מה פירוש המילה 'אמנות' עבורך?

מויאל: אמנות היא קודם כל דרך מחשבה. אני חושב אמנות. כשאני מתהלך בעולם, אני חושב אמנות. אני חושב איך אני לוקח משהו מסוים ודרך האמנות מנגיש אותו לעצמי קודם כל, ואז לאנשים מסביב. הצורך שלי ליצור אמנות הוא צורך אישי.

בראונשטיין: התערוכות שאצרת במהלך השנים חשובות מאוד לדעתי, לא רק באמנות ובאמנים שאתה בוחר בקפידה ומשתף אותם בהן, אלא גם בנושאים.

מויאל: האמנות שאני אוצר צריכה להיות אידיאולוגית. היא צריכה להיות עם מטרה מסוימת. עם אמירה כלשהי.

בראונשטיין: אתה מורה לאמנות בבית ספר ששייך כמובן למשרד החינוך. איך זה עבורך כאמן לעבוד בתוך ליבת הממסד?

מויאל: לא קל. אני מורה לאמנות בבית ספר ביהוד ואני רוצה להמשיך בזה כי זה מה שאני רוצה לעשות, בזה אני הכי טוב שאפשר וטוב לי במקום הזה.

לעסוק בחינוך לדעתי זאת לא רק עבודת קודש אלא זו עבודה של חינוך של דורות חדשים שהוא אידיאל שליחותי של לגבש את הילדים האלה דרך מחשבה חינוכית מסוימת.

בראונשטיין: האם אתה מאמין באלוהים, בגורל או במזל?

מויאל: כן. אני מאמין בשלושתם. גם וגם וגם. זו יחידה אחת.

בראונשטיין: מה לעולם לא תצייר? או במילים אחרות: האם יש איזושהי "פרה קדושה" שלעולם לא תיגע בה ביצירה שלך?

מויאל: לא. אין לי פרה קדושה. אין דבר כזה באמנות. אמנות צריכה ויכולה להכיל הכל. אם אמנות לא מכילה אז אין דבר אחר שיכיל.

בראונשטיין: ולסיום, איך היית רוצה שאנשים יזכרו את אילן מויאל בעוד 100 שנים?

מויאל: שאלה גדולה. מעולם לא חשבתי עליה. כאדם שבאמת באמת מאמין בבני אדם וביכולת שלנו לחיות בשלום, אבל ככל שאני חי יותר שנים, ככה האמונה הזו הולכת ודועכת לצערי. כשאני בוחן בעיני רוחי את ההתפתחות האנושית ולאן שהגענו עד הלום, אני לא רואה שאנחנו מחכימים בהבנה שלנו לגבי מהו טוב, מהו רע, ואיך אפשר בכל זאת להסתדר ביחד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s