"התינוק עם מי האמבטיה": מעמיק לאין שיעור, משוחק היטב, רב-רבדי

"התינוק עם מי האמבטיה", מחזהו של כריסטופר דוראנג, איננו מחזה קל לעיכול. נהפוך הוא.

אכן, לעין בלתי מזוינת – אם תרצו, כזו שאינה בקיאה בעולמות התיאטרון – הוא יכול להיראות כמו "עוד מחזה" על הורות ומשפחה, אך הוא הרבה – הרבה – מעבר לכך.

זהו מחזה מעמיק לאין שיעור, רב-רבדי, העשוי חלקים-חלקים, אשר כל אחד מהם טוען את החלק הבא לאחריו בבשר ובמשמעות.

זהו מסוג המחזות שכאשר הם מועלים על במה, הם חייבים להיות מדויקים – עד לפרטים הקטנים – על ידי השחקנים אשר מחיים אותו.

על כן, מצאתי את עצמי מתמוגג מן אותם הפרטים הקטנים, מן אותם הניואנסים, של הקאסט הנפלא והמגוון שהעלה את המחזה באולם "הבימה 4" בימים אלו (אפריל 2022).

האולם האינטימי, המרתפי משהו, הולם היטב את המחזה, והמשחק מעשיר את הטקסט באופן כמו-וירטואוזי.

שירי לוטן מצטיינת בתפקיד האם החרדתית – ולימים, ההרסנית – והיא אף ראוייה להערכה על כך שהכירה בנפלאות הטקסט הזה – על שלל גווניו – "הרימה את הכפפה", עיבדה וביימה את ההצגה.

בנוסף, שחר גליקמן (בתפקיד "הנני מהגיהנום" – בין יתר תפקידיה בהצגה) מתגלה כיהלום של ממש, כשחקנית בעלת איכויות מיה לנדסמיות – גדולה מהחיים, דומיננטית, קומית מאוד. כזו היודעת איך "להחזיק במה" בטבעיות.

עוד ראויה לציון רוני בורשטין, מעצבת התלבושות – שאף הן, כהצגה הזו כולה – מדויקות עד לאחרוני הפרטים לתפקידים השונים – הן בטקסטורות, הן בבחירת הבדים והצבעים.

לסיום, זוהי הצגה יוצאת דופן, משוחקת היטב, בעלת ריתמוס ג'אזי, העוסקת בקיום העכשווי באופן מתריס, הכולל דימויים, אובייקטים ותתי-אובייקטים, המעלים את המחזה הזה – על חוכמתו האירונית ועל העצב הקיומי-עד-כדי-טראגי שבו – לרמה גבוהה, מעוררת מחשבה, המחברת ומעמתת את הצופים עם חייהם שלהם – באופן אלגורי, ובה בעת, מציאותי מאוד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s