לילי פישר: "אמנות עבורי זו נשימה."

במאי 2021 הציגה לילי פישר תערוכת יחיד יוצאת דופן בגלריה נולובז (זבולון 19, תל אביב), "קרעי סיפורים", שמה.

בתערוכה הציגה פישר עבודות שנוצרו מציורים ישנים שלה. משמע: היא גזרה הלכה למעשה את עבודותיה המוקדמות ויצרה מהן את אלו החדשות.

היות וזהו תהליך עבודה-יצירה שמעולם לא נחשפתי אליו, בחרתי לראיין את פישר אודות סגנון יצירתה הייחודי הזה, והתוצאות לפניכם.

דורון בראונשטיין: ספרי לי מה עומד מאחורי תערוכתך הנוכחית, "קרעי סיפורים".

לילי פישר: בתערוכה מוצגות עבודות שיצרתי בשנה האחרונה, עבודות קולאז' או בסגנון קולאז'יסטי.

זה התחיל בסגר הקורונה הראשון עם עבודות נייר ישנות שלעולם לא הוצגו. בהסתכלות על העבודות הרגשתי שחלקים מהן עדיין אהובים עליי וחלקים אחרים כבר לא. בהחלטה אינטואיטיבית התחלתי לקרוע חלק מהעבודה שרציתי לשמר ומהחלק הזה התחלתי עבודה חדשה, כשסביב הדימוי הנבחר בניתי קומפוזיציה בעזרת קרעים של עבודות נוספות.

התהליך יצר קולאז'ים עשירים אשר כללו קרעי נייר בטכניקות מגוונות של רישום בעיפרון, פחם, חלקי תחריטים, מונוטייפ, ציאנוטייפ, לינוקט, דיו, צבעי מים, צבעי שמן ואקריליק.

הקריעה וההרכבה מחדש של העבודות נעשתה בהנאה חגיגית, אך בשלב מסוים הרגשתי שאני רוצה לנסות לגדול בפורמט ואז התחלתי לבנות על פי אותם עקרונות קולאז'ים מתוך עשרות עבודות קודמות המגולגלות על קנבסים. כעת, במקום לקרוע ניירות, גזרתי את הציורים על הבדים.

בראונשטיין: איך הייתה ההרגשה לגזור ציורים ישנים שלך?

פישר: חלק מהאנשים ששמעו על תהליך העבודה נחרדו לשמוע על "הרס" העבודות הקודמות שלי. אני לעומת זאת לא חשתי שאני הורסת. בתהליך של דקונסטרוקציה ובנייה מחדש פניתי להציל עבודות מאבדון. הצלתי אותן מלהמשיך להיות מאוחסנות או מגולגלות מבלי שעין שזפה אותן.

אולי כל העניין קשור גם לשמירה על דברים, אי יכולת להיפרד, צורך בניצול והצלה של מה שכבר יש לי, וזה אף פעם לא מעט. אני תמיד מזהה בעבודות שלי ריבוי ועומס.

בראונשטיין: מהן ההשראות שלך?

פישר: ההשראה שלי נסמכת על קרעי סיפורים וזיכרונות. הבית, המשפחה, המקום, העיסוק – כולם הם טריגרים לגיטימיים לפרצי היצירה, כמו גם חלומות ורגשות. מבחינה ויזואלית אני מושפעת מאמנים רבים: גויה, שאגאל, פרידה קאלו, דיאגו ריברה, קירשנר, מונק.

בראונשטיין: היכן היית רוצה להציג יותר מכל?

פישר: השמיים הם הגבול.

בראונשטיין: האם המקום שבו נולדת, ארגנטינה, משפיע באיזשהו אופן על היצירה שלך?

פישר: לדעתי כן. בצבעוניות, בנופים.

בראונשטיין: האם לדעתך ישנו דבר כזה, 'אמנות נשית'?

פישר: אמנות נשית מגיעה מתוך מקורות אחרים מהמקורות הגבריים. זו אמנות שנלחמת על נוכחות.

בראונשטיין: ולסיום, לילי, מה פירוש המילה 'אמנות' עבורך?

פישר: אמנות עבורי זו נשימה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s