יוסי וקסמן: "האמנות שלי אמוציונלית, דרמטית, חובקת כל."

ספרו של יוסי וקסמן, "אלכסנדריה יקירתי", אשר נקרא על ידי לפני שנים רבות, נותר בלבי ובמחשבותיי עד עתה – שנים לאחר קריאתו.

במשך הזמן, ספריו האחרים אף הם חילחלו אל תוכי: בתובנותיהם, מורכבותם, סגנונם הייחודי – אם תרצו, היוסי וקסמני – ויופיים העז.

לאחרונה זכיתי לראיין את וקסמן (יליד 1959), הסופר החשוב – ולדידי, בדרכו, אף המכונן – והתוצאות לפניכם.

דורון בראונשטיין: איך אתה מגדיר את האמנות שלך, יוסי?

יוסי וקסמן: אמוציונלית, דרמטית, חובקת כל.

בראונשטיין: מהו המסר שאתה רוצה להעביר ביצירה שלך?

וקסמן: אנושיות, אהבת אדם וחי, אהבת החיים.

בראונשטיין: מהן ההשראות שלך?

וקסמן: החיים. בעיקר חיי.

בראונשטיין: מיהם הסופרים האהובים עליך, ומה בדיוק יש בהם שמושך אותך אל תוך יצירתם?

וקסמן: מרסל פרוסט – בגלל הכוח לאצור עולם שלם באלף מילים. אלפרידה ילינק – בגלל הכנות וההתבוננות פנימה והחוצה ללא מסננים. פאבלוס מתזיס – בגלל "האימא של הכלב", הרומן הנפלא שלו, המספר על רוביני-רראו, השחקנית השולית בגמלאות, היוונייה, שאינה חוסכת את קללותיה וברכותיה, שמספרת באופן חי ומדהים את קורותיה ואת קורות יוון המודרנית: יוון של הביבים, של האנשים השורדים, המנודים, אלה שאיש "לא סופר" אותם.

בראונשטיין: מהו זיכרון הילדות הכי חזק שלך, והאם לדעתך הוא משפיע – ולו באיזשהו אופן – על היצירה שלך כיום?

וקסמן: דני, חבר שהיה לי בגן הילדים ביפו, אליו חשתי תחושות שהבהירו לי כבר אז, בגיל חמש, את הנטיות שלי ואת המגדר שלי.

בראונשטיין: מהו הספר שלך שברטרוספקטיבה אתה מתחבר אליו יותר מכל – או, אם תרצה, מהו הספר האישי ביותר שלך מבחינתך?

וקסמן: "מרוב תשוקה", האחרון, שבחלקו הוא רומן מפתח, וברובו לא היה ולא נברא, אבל יורד לתהומות הכי עמוקים שידעתי.

בראונשטיין: האם לדעתך כאשר אמן יוצר אמנות, דרושה לו מידה מסוימת של אנוכיות?

וקסמן: כן.

בראונשטיין: אם היית יכול להיפגש ולשוחח עם אדם אחד – שאיננו כבר בין החיים – מי זה היה, ומדוע דווקא הוא?

וקסמן: אמי שמתה כשהייתי בן שלושים, שלא הספקתי לשוחח איתה מעולם על עצמי האמיתי.

בראונשטין: מה היית לוקח איתך לאי בודד?

וקסמן: מאהב צעיר שיזדיין איתי, שיכבס לי ושיגרד לי בגב.

בראונשטיין: האם אתה מאמין באלוהים, בגורל או במזל?

וקסמן: לא. אני מאמין בעצמי.

בראונשטיין: האם לדעתך טראומה אישית משפיעה על אמן – אולי אף עד כדי כך שהיא הופכת את האמנות שלו לטובה יותר?

וקסמן: כן, לחלוטין כן!

בראונשטיין: האם קיימת מבחינתך איזושהי "פרה קדושה" – משהו שבשום אופן לא "תיגע" בו ביצירה שלך? 

וקסמן: לא.

בראונשטיין: ולסיום, איך היית רוצה שאנשים יזכרו את יוסי וקסמן בעוד 100 שנים מהיום?

וקסמן: לא משנה לי. אחריי המבול. אבל אשמח שיקראו את ספריי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s