אייל טבת: "כל אחד יכול לבחור לראות אמנות במה שהוא מגדיר ככזו."

בימים אלו, בין ה- 22.10.20 ועד ה-14.11.20, מוצגת ב"בית האמנים" בתל אביב (אלחריזי 9) תערוכת היחיד "להיות בבית" של האמן אייל טבת.

התערוכה עוסקת בדיוקנאות התא המשפחתי ובמרחב הביתי – סביב תקופת הקורונה המורכבת אשר התרגשה עלינו בעת הזו.

עבודותיו של טבת חזקות ונחרצות והוא מצליח לקחת את ה"רגעים הקטנים" של החיים ולהפוך אותם על הקנבס שלו לרגעים ריאליסטיים מאוד, חדים, מלאי צבע, מסוגננים, ומעל הכל – למפכי מחשבה בצופיו.

הקומפוזיציות של טבת חכמות מאין כמוהן, הפרקטיקה האמנותית שלו – כפי שזו באה לידי ביטוי בתערוכה זו – ברורה בעומקיה, ובעיניי, דווקא הקיים בעבודותיו מעיד על היעדר אשר מתוקף קיומו מעיר רגש עז ובד בבד, שאלות, אודות אותם "רגעים קטנים", "רגעי חיים", לכאורה "רגילים" ו"פשוטים".

לאחרונה זכיתי לראיין את טבת, יליד 1966, והתוצאות לפניכם.

דורון בראונשטיין: בתערוכה הנוכחית, אייל, אתה עוסק, לדידי, במושג "בית". ובכן, מה פירוש "בית" עבורך?

אייל טבת: "בית", עבורי, הוא מקום מבטחים ועוגן. אני עטוף בו בכל אהבותיי. זו תחושת הנינוחות, האפשרות להישען ולהיתמך.

בראונשטיין: ואת מי אתה מצייר בתערוכה הזו?

טבת: בתערוכת היחיד "להיות בבית" מוצגים ציורים חדשים מהשנה האחרונה. אלו הם דיוקנאות של בני משפחתי הקרובה: בן הזוג שלי ושלושת הבנות שלנו. אני מנסה "לתפוס" ולתעד רגעים בהם הם שלווים ונינוחים במיוחד, ולכן לא מעט מהעבודות מתבססות על צילומים שעשיתי בזמן שהם ישנים או יושבים עבורי.

בראונשטיין: איך אתה מגדיר את האמנות שלך, אייל?

טבת: האמנות שלי היא כלי ביטוי להוויה, תחושות והתבוננות. היא מאפשרת לצופה לראות את הדמות שמולה בכמה מימדים. לעצור שנייה ולחשוב על פרשנות נוספת על האוביקט שמולה.

בראונשטיין: למה אתה מצייר?

טבת: זו השפה שלי. אני רואה את העולם בצורה ויזואלית ומדבר את הרשמים שלי דרך הציורים.

בראונשטיין: עד כמה מיניותך וזוגיותך הינן מצבים קיומיים מכוננים המשפיעים ישירות על האמנות שאתה יוצר?

טבת: המיניות והזוגיות שלי הן חלק ממי שאני, בדיוק כמו היותי אמן, מעצב ואבא. כל אחת מהזהויות האלו משפיעה במישרין ובעקיפין על האמנות שלי. אני מביא את ההתבוננות לצד התפיסה והניסיון וכל אלו מצטברים ומשתנים עם השנים והחוויות שלי.

האמנות שלי מקפלת בתוכה צבעים שונים ואיכויות של הזהויות שלי, שכל פעם מופיעות ומתגלמות מעט אחרת.

בראונשטיין: מהן ההשראות שלך?

טבת: לוסיאן פרויד ופרנסיס בייקון.

בראונשטיין: היכן היית רוצה להציג יותר מכל?

טבת: במוזיאון וויטני לאמנות מודרנית בנו יורק.

בראונשטיין: מה היית לוקח איתך לאי בודד?

טבת: את המשפחה שלי, צבעים ואוכל טוב.

בראונשטיין: מיהו האמן הבינלאומי האהוב עליך ביותר, ומדוע?

טבת: לוסיאן פרויד. הוא היה צייר בריטי יהודי שנודע בעיקר בזכות ציורי דיוקנאות ודמויות שנוצרו תוך שימוש בשכבות עבות של צבע בתהליך היצירה. גם אני, בהשראתו המודעת ושאינה מודעת, בוחר לצייר דמויות או חלקים של דמויות בסגנון ריאליסטי תוך שימוש בשכבות של צבע בתהליך היצירה שלי.

בראונשטיין: מה פירוש המילה 'אמנות' בעיניך?

טבת: בדיוק בגלל שאין לה פירוש אחיד ומחייב לכולנו, אני מאוד אוהב אמנות. הכוונה היא שכל אחד יכול לבחור לראות אמנות במה שהוא מגדיר ככזו והחופש הזה מייצר מרחב אסתטי-רגשי-מחשבתי שהוא למעשה אינסופי ופתוח לשינוי ופרשנות בכל רגע.

בראונשטיין: ולסיום, איך היית רוצה שאנשים יזכרו את האמן אייל טבת בעוד 100 שנים מהיום?

טבת: הייתי שמח להיזכר כאמן שתמיד הצליח לראות את האדם שמולי. את השכבות, היופי והכיעור, הזקנה והילדות, את החיים והמוות, וללכוד אותם לרגע אחד מזוקק על משטח היצירה שלי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s