יעל הניג: "המטרה שלי היא להרחיב את ליבם של כמה שיותר אנשים על ידי האמנות שלי."

לפני מספר חודשים התוודעתי לראשונה לעבודתה של האמנית יעל הניג.

זה היה כאשר נכנסתי לגלריה בנחלת בנימין בתל אביב, בה ראיתי מספר מציוריה, אשר הזכירו לי שילוב – אם תרצו, בלתי אפשרי – בין עבודותיו המוקדמות של ז'אן-מישל בסקיאט יחד עם עבודותיו המאוחרות ביותר של רפי לביא – והיה בהן משהו חסר הגדרה – במובן הטוב של המילה – משהו מעורר מחשבה, צבעוני מאוד ומופשט, ועם זאת, גם קונקרטי ובעל רצון לומר דבר-מה – שלא לומר לצעוק דבר-מה: בכוח וברצון פנימי עז לגרום לשינוי כלשהו דרך הציור.

זכיתי לאחרונה לראיין את הניג (ילידת 1975) והתוצאות לפניכם.

דורון בראונשטיין: איך את מגדירה את האמנות שלך, יעל?

יעל הניג: אני מציירת את רחשי נפשי, את הלך רוחי. הציור הוא התרגום הסופי של כל התהליך הפנימי שלי.

בראונשטיין: למה את מציירת?

הניג: הציור שלי זה צורך פנימי, זה כמו עוד איבר בגופי, אומנם בלתי נראה אבל חי וקיים בתוכי ואני משתמשת בו כמו כל איבר אחר.

בראונשטיין: האם לדעתך קיים דבר כזה 'אמנות נשית', וזאת לעומת 'אמנות גברית'?

הניג: לדעתי אין הבדל במהות בין אמנות נשית לאמנות גברית. סוגי האמנויות השונים יכולים להיות במקביל גם אצל אישה וגם אצל גבר.

בראונשטיין: מהו זיכרון הילדות הכי חזק שלך, והאם הוא משפיע על עבודתך – ולו באיזשהו אופן – כיום?

הניג: בגיל 8 איבדתי את אחי הקטן, אינני יכולה לתאר במילים את העצבות הגדולה והכאב הגדול שנוצר בליבי. הייתי ילדה עצובה עם המון דמיון והמון מחשבות. באמנות הצלחתי להוציא לאט לאט את כל העצב וממש לרפא את עצמי. הצלחתי להפוך את ליבי מחסר למלא ועכשיו מלב מלא ללב גדוש שרוצה להאיר לאחרים. אני מאמינה שבגלל החוויה הקשה, הרצון שלי לשמח אנשים ולרפא לבבות הוא גדול.

בראונשטיין: האם לדעתך קיים הבדל מהותי בין אמן אוטודידקט לבין אמן שלמד אמנות באופן מסודר?

הניג: אמנות טובה היא אמנות שנוגעת, כך שהיא יכולה להתקיים גם באמן אוטודידקט וגם באמן בעל תארים.

בראונשטיין: מה היית לוקחת איתך לאי בודד?

הניג: כנראה שמלכתחילה לא הייתי בוחרת להגיע לאי בודד… אבל אין ספק שהייתי לוקחת את המשפחה שלי ועיפרון ודף לרשום את כל הרעיונות שלי.

בראונשטיין: האם לדעתך אמהות משפיעה על יצירה של אמנית-אישה?

הניג: עליי האמהות השפיעה. אחרי כל לידה נולדה לה סדרה חדשה של ציורים. על תערוכתי הראשונה התחלתי לעבוד מעט אחרי שבני הבכור נולד.

בראונשטיין: מהן ההשראות שלך?

הניג: ההשראות שלי הן מכל דבר הניקרה בדרכי: מחשבות, רגשות, חוויות, אנשים, ריחות, נופים, חיות, הכל!

בראונשטיין: מהו המסר שאת רוצה להעביר בעבודותייך?

הניג: אין לי מסר רעיוני שאני רוצה להעביר. המטרה שלי היא להרחיב את ליבם של כמה שיותר אנשים על ידי האמנות שלי, אני רוצה שירגישו אותו, שיעוררו אותו. הלב הוא המרכז שלנו שממנו יוצא הכל. אני רוצה לעורר אצל הצופה מנעד רגשות רחב, שאלות ותהיות.

בראונשטיין: ולסיום, איך היית רוצה שאנשים יזכרו את יעל הניג בעוד 100 שנים מהיום?

הניג: אם יזכרו אותי עוד 100 שנה אז את שלי עשיתי. אשמח שיזכרו אותי כאחת האמניות שנכנסה ללב של האנשים ויצרה אדוות של אהבה בעולם עם האמנות שלה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s