אמי ספרד: "לעשות אמנות זה כמו לדבר עבורי, זה השפה שלי."

לאחרונה נכחתי בתערוכה קבוצתית מצוינת ב"מקום לאמנות" (שביל המרץ 6, תל אביב), בה מצאתי את עצמי נלפת אל תוך עולמה של אמי ספרד, אשר הציגה בתערוכה עבודת וידיאו מיוחדת במינה. אם תרצו, "גירסתה שלה לסיפור סינדרלה" המיתי.

לדידי, בעבודה זו התקיימו להן תפישות אמנותיות שונות למכביר והליבה שלהן הייתה בדימוי, במטפורה ובסמל של הגיבורה וקשריה הרבים, הייחודיים, לעולמנו ולזמננו.

לאחרונה זכיתי לראיין את ספרד (ילידת 1977) והתוצאות לפניכם.

דורון בראונשטיין: ראשית, אמי, תהיתי למקור שם משפחתך, ספרד.

אמי ספרד: שם המשפחה שלנו הוא סְפָרַד (Sfard) והסיפור שרץ במשפחה לגביו הוא זה: בתורת הקבלה יש תיאוריה לשלבי הלימוד, התיאוריה מיוצגת בראשי תיבות – פרד"ס (פֹּרַשׂ, רֶמֶז, דְּרָשׁ וְסוֹד). הסיפור המסופר הוא שרבי חכם נכנס לשדה וחזר עם הבנה חדשה שהסוד הוא הראשון ומכאן "סְפָרַד".

בראונשטיין: אוקיי. וכעת, אנא ספרי לי על העבודה שלך המוצגת בימים אלה ב"מקום לאמנות".

ספרד: העבודה "סינדרלות" נוצרה עבור ובשיתוף "המרחב השלישי", האגף לחינוך ואמנות בית הגפן. עבדתי עם האוצרות יעל מסר והדס זמר. בנוסף להצגתה במקום לאמנות היא מוצגת בבית הגפן בתערוכת קבע.

היצירה מספרת את סיפור סינדרלה שהוא אחת המעשיות הנפוצות ביותר בעולם עם אינספור גרסאות. בעבודה בחרתי להתמקד בארבע גרסאות. הגרסה הצרפתית, היא המוכרת (תודות לדיסני), בחרתי אותה כנקודת התייחסות. שלוש הגרסאות האחרות מייצגות תרבויות מקומיות אשר בצורה כזו או אחרת קיבלו יחס וייצוג לא מכבדים – גרסה רוסית, מרוקאית ופלסטינית.

העבודה היא מיצב המכיל מסכים ומולם כורסאות עם משענת גבוהה אשר רמקולים מוחבאים בתוכה. יוצא שכמו במעשה קסם (ההולם מעשיות) רק כשמתיישבים בכורסה ניתן לשמוע את המעשיה מסופרת. כל סיפור מסופר בשפת מקור: עברית, ערבית ואנגלית. באמצעות שלט המחובר לכורסה ניתן לעבור בין השפות ובין הגרסאות. בהתאם, משתנים הדימויים במסכים. לכל סינדרלה נבנה עולם ויזואלי באמצעות טכנולוגיה ושפה של משחקי מחשב. העולמות מבוססים על מחקר תרבותי והיסטורי. הסיפורים מוצגים מנקודת מבטה של סינדרלה, ויחד איתה מגלים את העולמות הקסומים והמרהיבים של כל תרבות. סיפורי מעשיות מתאימים לכל אחד, ללא הבדל דת, גזע, או מין. כולם יכולים ליהנות מנרטיבים גלובליים המתקיימים ברקעים תרבותיים שונים.

בראונשטיין: איך את מגדירה את האמנות שלך?

ספרד: תמיד מתקשה להגדיר. אני משערת שבשנים האחרונות האמנות שלי היא בעיקר אמנות ניו מדיה ואמנות פוליטית. אני מנסה באמצעות האמנות שלי להאיר נושאים מטרידים, לחשוף נקודות הסתכלות שהן נסתרות ביומיום. באותו הזמן אני משתדלת להציג משהו שאנשים יוכלו להתחבר אליו, לא להתריס.

בראונשטיין: מהן ההשראות שלך?

ספרד: ההשראה התחילה אצלי עם סדרת ספרים שהייתה להורים שלי על אמני הרנסנס והבארוק. ליאונרדו, קראווג׳יו, דירר, וכדומה. האמנים האלה הכניסו אותי לעולם האמנות, נתנו לי השראה ולימדו אותי לצייר. ככל שהתבגרתי גם התקדמתי עם ציר הזמן של תולדות האמנות. היום מעניינים אותי אמנים כמו איאן צ׳אן, היטו סטיירל, פיפילוטי ריסט, ויליאם קנטריג׳, וכדומה. מעבר לעולם האמנות, המציאות מספקת לי לא מעט השראה, נושאים כמו המצב הפוליטי המקומי והמציאות האקולוגית משפיעים רבות על עבודותי.

בראונשטיין: למה את יוצרת אמנות?

ספרד: לעשות אמנות זה כמו לדבר עבורי, זה השפה שלי, ככה אני מתבטאת ומשתפת את מה שאני חושבת.

בראונשטיין: האם לדעתך יש דבר כזה 'אמנות נשית', ואם כן, מהו ההבדל לדעתך בין 'אמנות נשית' ל'אמנות גברית'?

ספרד: כל יצירה הנוצרת על ידי אישה היא אמנות נשית. בהכרח כשאישה יוצרת היא יוצקת לתוך עבודותיה, במודע או שלא במודע, את התרבות וההיסטוריה הנשית שלה. כנשים גדלנו במציאות שונה מזו של גברים, עם הזדמנויות שונות ויכולות התבטאות שונות. בשנים אלה ישנם שינויים לטובה במעמד האישה, אך עדיין אנחנו סוחבות איתנו את ההשפעות של ההיסטוריה הנשית. ההיסטוריה הנשית הזו משפיעה על היצירות שלנו. יחד עם זאת חשוב לציין שלא כל אמנות נשית זו מהותה, לעיתים תרצה אמנית להתבטא בנושאים שאינם קשורים להיותה אישה.

בראונשטיין: היכן היית רוצה להציג יותר מכל?

ספרד: אני רוצה להציג, נקודה. אני לא אכחיש שיש הילה, יוקרה ומסאז׳ לאגו, להציג במוזיאונים ומקומות "נחשבים" אחרים. אבל בסופו של יום, חשוב לי שאנשים יפגשו את האמנות שלי. כל מקום הוא מקום ראוי. מצאתי שבמקומות תצוגה אלטרנטיביים לפעמים פוגשים יותר אנשים ויותר גיוון.

בראונשטיין: מהו זיכרון הילדות הכי חזק שלך והאם הוא משפיע באיזשהו אופן על עבודתך כיום?

ספרד: אני לא חושבת שיש אחד כזה, אני מורכבת מסך כל הזיכרונות. אני כן יכולה להגיד שהחדר שבו גדלתי הוא נקודת המוצא שלי. שם התחילה ההשכלה האמנותית שלי, ביליתי זמן רב לבדי, בהיתי, חשבתי ולימדתי את עצמי לצייר.

בראונשטיין: מה היית לוקחת איתך לאי בודד?

ספרד: כנראה ספר סקיצות ואת הקלמר שלי, שיש בו הכל. וזאת למרות שבשנים האחרונות אני מאוד דיגיטלית. אני עדיין שומרת להם אמונים וגם זה יותר מעשי באי בודד בלי מקום לטעון.

בראונשטיין: ולסיום, אמי, איך היית רוצה שאנשים יזכרו את אמי ספרד בעוד 100 שנים מהיום?

ספרד: אני לא יודעת, כשאני חושבת על עוד מאה שנה אני מקווה שעוד יהיה עולם בכלל. ובאמת, יותר מעניין אותי העכשיו.

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s