מירי אלוני: "הפרס הכי חשוב בשבילי זה אהבת הקהל."

מירי אלוני, לדידי, היא מנכסי צאן הברזל החשובים ביותר של מדינת ישראל – לדורותיה. ללא כל הגזמה – מדובר בעיניי באייקון.

זהו לא רק "שיר לשלום" המיתי אשר בביצועה העוצמתי ואלו לא רק הופעותיה הבלתי-נשכחות – הן כזמרת, הן כשחקנית (ראו תפקידיה ב"להרוג את הסבתא" ו"צומת מילר"), כי אם, לטעמי, זוהי דווקא העובדה כי אלוני, בכל יום שלישי בשבוע – למעט מקרים נדירים – מגיעה למקום הקבע שלה בנחלת בנימין, ובפתחו נותנת הופעה – לכל דבר – הן עבור מעריציה האדוקים, הן עבור עוברי האורח.

עובדה זו בעיניי היא-היא אשר מציבה את אלוני באומץ בשורה הראשונה של האמנים שלנו: החשובים ביותר, המשמעותיים ביותר, אלו הנאמנים בכל ליבם לאמנותם ועושים אותה היכן שהמקום מאפשר זאת, מתוך צורך, אם תרצו, כמו-קיומי, לעשות את אמנותם.

לאחרונה זכיתי לראיין את אלוני, והתוצאות לפניכם.

דורון בראונשטיין: איך היית מגדירה, מירי, את ההופעות הקבועות שלך, מדי יום שלישי, בנחלת בנימין?

מירי אלוני: קודם כל שליחות. בכל מה שאני עושה אני רואה שליחות: בכל הופעה, בכל מפגש עם אנשים. אני רואה שליחות בלתקן, בלעזור. אני עוזרת גם כספית לאנשים מסוימים.

בראונשטיין: בהקשר הזה, מהי התפישה שלך באמת לגבי כסף?

אלוני: טוב שיש, אבל אם יש – ולמי שיש הרבה – אני לא מבינה איך הוא לא עוזר לאחרים ולא עושה מעשים פילנתרופיים. אני באמת לא מבינה את האנשים העשירים שמתעשרים על חשבון הציבור – ולא עוזרים לציבור.

בראונשטיין: האם לדעתך המדינה עושה מספיק למען אמנים – ובעיקר למען אמנים מבוגרים?

אלוני: המדינה ממש לא עושה מספיק למען אמנים מבוגרים. אנחנו חיים במדינה שהערך המקודש שלה הוא הביטחון, וכל השאר – אמנות ואמנים – זה משהו שלא מבינים שצריך להשקיע בו את המיטב. כבר בהתארגנות הראשונה שלנו להגנה על היישוב – ואני מתכוונת לפלמ"ח – הבין מי שהבין  – כבר אז – שצריך להקים להקה צבאית: אנשים שתפקידם יהיה לא לירות ברובים, אלא להרים את המורל. בשבילי למילה 'מורל' יש שתי משמעויות: גם מצב רוח, וגם להיות ישר ומוסרי. בשבילי, אמנות צריכה להטיף למוסריות.

בראונשטיין: אני חושב שאת ראויה לפרס ישראל.

אלוני: כשקיבלתי את פרס האקדמיה לפני ארבע שנים, ב-2016, זאת הייתה הפעם הראשונה שקיבלתי פרס על האמנות שלי. אבל הפרס הכי חשוב בשבילי זה אהבת הקהל. אני לא מחכה לפרסים, כ מבחינתי, את פרס אהבת הקהל אני מקבלת כבר חמישים שנה.

בראונשטיין: לסיום, מירי, איך היית רוצה שאנשים יזכרו את מירי אלוני בעוד 100 שנים מהיום?

אלוני: מי חושב על זה… אתה יודע, פרנק זאפה אמר שהאנושות תתקיים עד שנת 3,000 ובשנת 3,000 יישארו בעולם רק תולעים וחרקים קטנים, ואם תשאל אותי, המין האנושי הוא לא אנושי – במובן הספרותי של המילה. הוא בכלל לא אנושי. הוא די מאכזב. אם המין האנושי היה באמת אנושי, אז לא היו כל כך הרבה מלחמות ואנשים רעבים ואומללים בעולם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s