חודש: יוני 2020

נורית גרנות: "מקור ההשראה העיקרי הוא יופיו ואורו של הטבע."

מעבודותיה של נורית גרנות לא ניתן להתעלם: הן חזקות, קורנות צבעים ואורות, גדושות בהבעה וביופי.

לעתים הן פיגורטיביות, לעתים ריאליסטיות ולעתים אבסטרקטיות, אך תמיד הן כמו מאירות את החדר שבו הן נמצאות וממלאות אותו באופטימיות עזה.

לאחרונה זכיתי לראיין את גרנות, והתוצאות לפניכם.

דורון בראונשטיין: איך את מגדירה את האמנות שלך, נורית?

נורית גרנות: האמנות שלי היא אמנות מופשטת, אסתטית, לעתים נאיבית, שמציפה את המתבונן בה ברגשות חיוביים.

בראונשטיין: מהן ההשראות שלך?

גרנות: מקור ההשראה העיקרי הוא יופיו ואורו של הטבע, רגעים קסומים ושמחים שבאים לידי ביטוי בחגיגה של צבעים ובמשיכות מכחול של צבעים עזים על גבי הקנבס.

בראונשטיין: למה את מציירת?

גרנות: הציור עבורי הוא מקור לשלווה פנימית ותחושות חיוביות. במקביל, יש בי רצון להעביר את התחושות האלה, עם מבט אופטימי למתבונן בעבודות. הציור עבורי הוא גם אמצעי לביטוי רעיונות באמצעות משחק במוטיבים ובצבעים.

בראונשטיין: מה פירוש המילה 'אמנות' עבורך?

גרנות: ביטוי עצמי, חופש ,יצירה.

בראונשטיין: אילו שני צבעים היית לוקחת אתך לאי בודד ומדוע דווקא אותם?

גרנות: כתום וכחול. אלה שני צבעים משלימים ומנוגדים, שהחיבור ביניהם מסמל עבורי איזון. ואם כבר אי בודד, אז כמובן שהאסוציאציה המיידית בהקשר של שני הצבעים האלה היא יבשה וים/שמיים.

בראונשטיין: מהו המוטיב הבולט ביותר בעבודתך, לדעתך?

גרנות: פרחים בשלל צבעים, בשילוב אלמנטים מופשטים.

בראונשטיין: ולסיום, איך היית רוצה שאנשים יזכרו את נורית גרנות בעוד 100 שנים מהיום?

גרנות: הייתי רוצה להמשיך לדבר אל הבריות מבעד לקנבסים המצוירים ורוצה שיזכרו אותי כציירת שגרמה לנו לחייך.

אטי מאור: אור עצום בזוהרו ובייחודו בעולם, מן היוצרות-סופרות החשובות ביותר שזכיתי להכיר

את אטי מאור זכיתי לפגוש לראשונה בשבוע הספר של שנת 2010, בכיכר רבין, בתל אביב.

היא קנתה ממני את ספרי ונוצרה בינינו חברות יוצאת דופן – באופן מיידי ובלתי-אמצעי, יש להדגיש. חברות מופלאה, אמיתית, נקייה.

טוב הלב שלה, נשמתה הגדולה, המוארת, ורוחניותה, עוררו בי מיד את הרצון להיות בחברתה.

מאור הוציאה לאור לפני מספר שנים את ספרה היחיד – והמצוין, לדעתי – "זריחה של אמש", אשר מבחינות רבות הינו שיר הלל לפתח תקווה – ואנשיה – של שנות השבעים והשמונים של המאה העשרים – על כל רבדיה של העיר דאז.

זהו ספר יפהפה, רב-עוז ורב-רגש, אמיתי כל כך וכן, כיאה לאדם המדהים בייחודו ובאיכויותיו הנדירות שמאור הייתה.

הייתה – כי לדאבון הלב, מאור נפטרה לאחרונה, וליתר דיוק, במאי 2020, בהיותה בת 51.

זו הייתה לי זכות אדירה להיות חבר טוב של אישה מופלאה זו, מעוררת השראה ברגישותה, ביופייה, בזוהרה ובאיכויותיה – כאמור, הכה נדירות – בעיקר במקומותינו, בעת הזו.

נדיבות הלב שלה, הרצון התמידי שלה לעזור לזולת, לדאוג, לתת – הן לאדם, הן לבעלי חיים (מאור נהגה להאכיל חתולי רחוב באהבה ובמסירות אין קץ, כבמעין שליחות ונתינה כדרך חיים) – יעמדו עבורי כהשראה תמידית, ואני ממליץ בכל פה לכל קוראיי באשר הם, לרכוש את ספרה החשוב, הרגיש, המופתי, "זריחה של אמש", ובכך לתת לאישה מופלאה זו להטביע עוד מחותמה היצירתי בעולמנו, להשאיר משהו נצחי מזוהרה, מאורה המופלא, האחד והיחיד, רב-המימדים – בלב קוראיה.

"סריקת מערכות" מאת עצמון ד' יניב: נוגה, חד, קונקרטי מאוד

"חלונות", שירו של עצמון ד' יניב אשר בעמוד 64 בספר השירה החדש שלו, "סריקת מערכות", אשר ראה אור בימים אלו בהוצאת "צבעונים", ריגש אותי, ולדידי, ייצג את קולו החשוב, המפרה ורב-הקומפוזיציה של יניב.

בארבע שורות בלבד מצליח המשורר לזקק עולם גדוש, ובמעין, אם תרצו, הייקו זה, לברוא מחשבה בקוראיו.

זהו ספר שירה נוגה, חד, אך בה בעת, קונקרטי מאוד, השומר על מתח ועל איזון המפרים זה את זה, ובכך גדולתו הרבה, הייחודית – הן של הספר, הן של המשורר.

"ילדה טובה רמת-גן" מאת עירית תמיר: עז-מבע, רגיש, סוחף

משהו בסגנון כתיבתה של עירית תמיר – ובמושאיה – כפי שאלה באים לידי ביטוי בספרה "ילדה טובה רמת-גן" אשר ראה אור בימים אלו בהוצאת "צבעונים", הפעים אותי.

תמיר כמו מצליחה לגעת בתוך-תוכי קוראיה וללפות אותם – הלכה למעשה – אל תוך עולמה.

לעתים, בעת הקריאה, תהיתי – האם זהו סיפורה של תמיר עצמה או שמא סיפור גיבוריה וגיבורותיה – היות והוא נקרא באותנטיות כמו-אוטוביוגרפית.

לסיכום, זהו ספר עז-מבע, רגיש וסוחף מאין כמוהו, בעל מוסר השכל אשר כולנו צריכים להבינו – על שלל עומקיו – ולקחת ממנו את הטוב המזוקק ביותר, עבור חיינו הפרטיים שלנו.