אטי מאור: אור עצום בזוהרו ובייחודו בעולם, מן היוצרות-סופרות החשובות ביותר שזכיתי להכיר

את אטי מאור זכיתי לפגוש לראשונה בשבוע הספר של שנת 2010, בכיכר רבין, בתל אביב.

היא קנתה ממני את ספרי ונוצרה בינינו חברות יוצאת דופן – באופן מיידי ובלתי-אמצעי, יש להדגיש. חברות מופלאה, אמיתית, נקייה.

טוב הלב שלה, נשמתה הגדולה, המוארת, ורוחניותה, עוררו בי מיד את הרצון להיות בחברתה.

מאור הוציאה לאור לפני מספר שנים את ספרה היחיד – והמצוין, לדעתי – "זריחה של אמש", אשר מבחינות רבות הינו שיר הלל לפתח תקווה – ואנשיה – של שנות השבעים והשמונים של המאה העשרים – על כל רבדיה של העיר דאז.

זהו ספר יפהפה, רב-עוז ורב-רגש, אמיתי כל כך וכן, כיאה לאדם המדהים בייחודו ובאיכויותיו הנדירות שמאור הייתה.

הייתה – כי לדאבון הלב, מאור נפטרה לאחרונה, וליתר דיוק, במאי 2020, בהיותה בת 51.

זו הייתה לי זכות אדירה להיות חבר טוב של אישה מופלאה זו, מעוררת השראה ברגישותה, ביופייה, בזוהרה ובאיכויותיה – כאמור, הכה נדירות – בעיקר במקומותינו, בעת הזו.

נדיבות הלב שלה, הרצון התמידי שלה לעזור לזולת, לדאוג, לתת – הן לאדם, הן לבעלי חיים (מאור נהגה להאכיל חתולי רחוב באהבה ובמסירות אין קץ, כבמעין שליחות ונתינה כדרך חיים) – יעמדו עבורי כהשראה תמידית, ואני ממליץ בכל פה לכל קוראיי באשר הם, לרכוש את ספרה החשוב, הרגיש, המופתי, "זריחה של אמש", ובכך לתת לאישה מופלאה זו להטביע עוד מחותמה היצירתי בעולמנו, להשאיר משהו נצחי מזוהרה, מאורה המופלא, האחד והיחיד, רב-המימדים – בלב קוראיה.