שירי לוטן: "הרגעים שאני משחקת, הם הרגעים שבהם אני חיה."

השחקנית שירי לוטן חדרה אל לבי לאחר שנחשפתי ליוזמה החשובה ומעוררת ההשראה שלה, "שחקנים ויוצרים בבידוד", אשר מאגדת שחקנים ושחקניות הקוראים יחדיו מחזות שונים בזום – "ה-אפליקציה של הצייטגייסט הנוכחי".

לוטן מזכירה לי את החשיבות הכבירה של "מעבר לכישרון מולד" שבשחקנים ובשחקניות באשר הם, בכך שהיא איננה "מחכה לדבר" – או אם תרצו, "מחכה לפנייה" – כי אם "יוזמת אותה", יוצרת יש מאין, ובכך, הלכה למעשה, "מרימה לחיים" פרויקטים מרמת הכתב (של המחזה) לרמת הביצוע העשיר, מלא החיות והרגש של השחקנים והשחקניות אשר מבצעים אותו.

לאחרונה זכיתי לראיין את לוטן (ילידת 1991 הגרה בתל אביב), הן על יוזמתה זו, הן על עבודתה כשחקנית, והתוצאות לפניכם.

דורון בראונשטיין: איך את מגדירה את האמנות שלך, שירי?

שירי לוטן: אני שחקנית, אבל גם יוצרת, מפיקה, מדריכת טקסט ובהמשך גם אולי במאית. יוזמת "שחקנים ויוצרים בבידוד". למדתי משחק במסלול המעשי של אוניברסיטת תל אביב במשך 4 שנים, כך שיש לי תואר ראשון ושני בתחום.

בראונשטיין: למה את משחקת?

לוטן: כי אין אופציה אחרת, זה מה שאני חייבת לעשות, בשביל זה אני קמה בבוקר. הרגעים שאני משחקת הם הרגעים שבהם אני חיה, המשחק הוא האוויר לנשימה שלי. הייתה שנה אחת שבה ניסיתי "לברוח" מהמקצוע הלא פשוט הזה – ולמדתי תקשורת וסטטיסטיקה באוניברסיטת תל אביב – והרגשתי שאני נאכלת מבפנים.

בראונשטיין: מהן ההשראות שלך?

לוטן: אין יצירת אמנות אחת או ספר מסוים. ההשראה הכי גדולה שלי היא החיים עצמם. רגשות שהרגשתי, קשיים שחוויתי, שמחות, אכזבות, אתגרים. וגם אנשים, כל אחד הוא עולם ומלואו, וכל אחד מהווה עבורי השראה לדמות.

בראונשטיין: מהו זיכרון הילדות הכי חזק שלך והאם הוא משפיע באיזשהו אופן על עבודתך כיום?

לוטן: בגיל 8 נבחרתי לשחק את דורותי בהצגה "הקוסם", בבימויו של אורי פסטר. זה היה התפקיד הראשון שלי ולאחר אודישנים רבים, נבחרתי מתוך 670 נבחנות. אני זוכרת את היום שבו נבחרתי, זה היה יום ההולדת של אמא שלי ואני זוכרת שפשוט צרחתי מאושר. לא בטוחה אם הבנתי עד הסוף, אבל הרגע שבו קיבלתי את התפקיד שינה לי את החיים. מאז לא עזבתי את המשחק, התמכרתי לסם הזה ששם התנסיתי בו לראשונה.

בראונשטיין: מה פירוש ההגדרה "אמנות" עבורך?

לוטן: אמנות היא האפשרות של אנשים לשאול שאלות. יוצרים – שואלים באמצעות היצירות שלהם. קהל – שואל בהתאם למה שהוא חווה כשצפה ביצירות.

בראונשטיין: מיהי השחקנית האהובה עלייך ומה יש בה שהיית רוצה לקחת אלייך?

לוטן: מריל סטריפ. הדיסוננס בין הפנים לחוץ במשחק שלה – הוא בדיוק מה שהופך דמות למעניינת.

בראונשטיין: מהיכן הגיע הרעיון להקמת המיזם החשוב שיצרת, "שחקנים ויוצרים בבידוד"?

לוטן: ראיתי שחברה טובה שלי, אילאיל סמל, קוראת מחזה בכל יום, ובעודי מרוחה על הספה מול הטלוויזיה החלטתי שגם אני רוצה, אבל הבנתי שלבד אני לא אצליח. אז הצעתי לה שנפתח קבוצה שבה כל יום נקרא מחזה אחר, כאשר כל אחד יגלם דמות אחרת, וכך אני גם אקרא מחזות וגם אוכל סוג של לשחק בתקופה הזו.

פתחנו קבוצה בה כל מי שרוצה יכול להקריא, כאשר כל יום קוראים מחזה מוכר אחר. בעוד הקבוצה הזו גדלה מיום ליום, פנו אליי פה ושם לשאול אם גם נקריא מחזות מקוריים. מכאן נולד לי הרעיון להקים את "שחקנים ויוצרים בבידוד". שחקנים מקצועיים מקריאים לראשונה, דרך הזום, מחזות ותסריטים שיוצרים רוצים לבדוק – רוב הקריאות פתוחות לצפייה לקהל הרחב.

הקמתי את המיזם במטרה לעזור ליוצרים לבדוק חומרים, ולשחקנים – כמוני – לשחק בתקופה הזו ולהכיר עוד אנשים מהתחום. מאז שהקמתי את זה גיליתי שהכלי הזה ממש יעיל עבור יוצרים, יש המון יצירות שעוד לא עלו על הבמה, ועבור היוצרים – לשמוע אותן מבוצעות על ידי שחקנים זו פשוט מתנה, שעשויה גם מאוד לעזור להם בתהליך הפיתוח. אין לי ספק שאמשיך עם המיזם הזה גם לאחר הקורונה (פרטים נוספים בעמוד הפייסבוק "שחקנים ויוצרים בבידוד").

בראונשטיין: ולסיום, איך היית רוצה שאנשים יזכרו את שירי לוטן בעוד 100 שנים מהיום?

לוטן: האמת? ממש לא חשוב לי איך יזכרו. משנה לי הכאן והעכשיו. אני רוצה להרגיש בכל רגע שאני מממשת את עצמי, משחקת כמה שיותר ויוצרת ללא הפסקה. מה שיהיה אחר כך פחות משנה לי – אני גם ככה לא אהיה מודעת אליו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s