ורד נסים: "האמנות זה משהו שהוא כל כך בילט-אין בי, שאני לא יכולה להפריד אותה ממני."

אותנטיות ושאלת הזהות – וליתר דיוק, שאלת הזהויות השונות, על רובדיהן הרבים – הן שתיים מן הסיבות העיקריות, לדידי, לקיומה של אמנות באשר היא.

לאחרונה, כאשר צפיתי בעבודת הווידיאו החזקה, המעצימה ומעוררת המחשבה של ורד נסים, "אם אספר לכם קורות חיי, דמעות יוצאות לי מעיניי", אשר מוצגת בימים אלו (פברואר 2020) במוזיאון תל אביב, מצאתי את עצמי נפעם לנוכח הפשטות אל מול השפע, הצורניות המתומצתת למעשה לכאורה יומיומי – הלא הוא ניקיון, במקרה זה – אל מול אינספור השאלות שאותה הפעולה ממש מעלה – הן מההיבט האקזיסטנציאליסטי, הן מההיבט הזהותי.

העבודה, בה נראית אמה של האמנית בעת שהיא מנקה, מכילה גוונים כה רבים והיא מסוגננת ומדויקת בפשטותה ומעוררת מניפה רחבה של תחושות בצופה בה דרך אותה אינטנסיביות אקספרסיבית משהו של עבודת הניקיון.

זכיתי לראיין היום את ורד נסים (ילידת 1980) והתוצאות לפניכם.

דורון בראונשטיין: מהו הנרטיב, ורד, של העבודה "אם אספר לכם קורות חיי, דמעות יוצאות לי מעיניי"?

ורד נסים: אני מצלמת ומביימת את ההורים שלי כבר 17 שנים. ההורים שלי הם הקול שלי. דרכם אני מדברת על הזהות החברתית והאנושית שממנה אני מגיעה ורציתי לדבר על הזהות שלי גם דרך המדיה הזאת. אני מאמינה שככל שאני אדבר על זה יותר, לא רק שאני אנפץ לעצמי את קירות הזכוכית – אלא גם לאחרים. אמא שלי היא מדור המהגרים שהגיעו מעיראק וכל חייה היא התפרנסה מניקיון ובעצם לקחתי את החומרים האלה ונתתי להם במה. הפכתי, למשל, את הכפפות הצהובות שעל ידיה למעין שמש והשמלה שהיא לובשת זו שמלה שעיצבנו למידותיה מסמרטוטים. בווידיאו רואים גם את העובדים הזרים ברקע.

בראונשטיין: איך את מגדירה את האמנות שלך?

נסים: מצד אחד אדם זקוק להגדרות, מצד שני אני לא נשענת על הגדרות. אפשר לומר שאני בין היתר אמנית חברתית.

בראונשטיין: מהן ההשראות שלך?

נסים: יש לי השפעות בתת-המודע. אני מאוד מעריכה נשים חזקות, למשל את רונית אלקבץ. רונית הייתה אישה מדהימה ולמרות שהייתה דיווה, גדולה מהחיים כזאת, הייתה בה גם הרבה צניעות.

בראונשטיין: היכן היית רוצה להציג יותר מכל?

נסים: אין לי מקום ספציפי. פחות חשוב לי המעמד של המקום – כמו שחשוב לי שהחלל ישרת את העבודות שלי ושאני אתפור אותן למקום. אמא שלי אומרת שאני יכולה להציג בכל מקום שאליו אנשים נכנסים – אפילו בשירותים.

בראונשטיין: מהי מטרת האמנות בעינייך?

נסים: מטרת האמנות היא לגרום לנו לחשוב, היא לתת לנו נראות, והנראות הזאת מחזקת אותך ומחדדת אותך. היא ערוץ שמאוד חשוב שיהיה פתוח.

בראונשטיין: למה את יוצרת?

נסים: כי אני חושבת שאני לא יכולה אחרת. האמנות זה משהו שהוא כל כך בילט-אין בי, שאני לא יכולה להפריד אותה ממני.

בראונשטיין: ולסיום, ורד, איך היית רוצה שאנשים יזכרו את האמנית ורד נסים בעוד 100 שנים מהיום?

נסים: אני אף פעם לא התעסקתי בלהנציח את עצמי, אלא בלתת מקום לרגע.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s