טל עוז: "כמו שאני יודעת עברית, אני יודעת אמנות."

את עבודותיה הייחודיות של האמנית טל עוז ראיתי לראשונה באחד הגיליונות של "קולקטיב בוש".

משהו בכנותן ובישירותן של עבודותיה נגע בי באופן מיידי, בלתי-אמצעי.

נראה כי הן האקספרסיביות, הן הדקדוק והכניסה לפרטים של עוז, יוצרים בדרכם מעין מאזניים של איפוק אסתטי מחד ושל שפע פלורליסטי מאידך, ומעל הכל – קיים, לדידי, משהו על-זמני בעבודותיה והן מעוררות בצופה תחושות עזות, רבות רבדים.

זכיתי לאחרונה לראיין את עוז (ילידת 1989), והתוצאות לפניכם.

דורון בראונשטיין: איך את מגדירה את האמנות שלך, טל?

טל עוז: אני עוסקת בכמה מדיומים של אמנות. אני מציירת, מצלמת, כותבת מוזיקה ושרה. אמנות זאת שפה בלתי נפרדת עבורי. כמו שאני יודעת עברית, אני יודעת אמנות. בנוסף, האמנות שלי היא סוג של תיעוד: מצד אחד תיעוד רגשי, ומצד שני תיעוד חושי.

בראונשטיין: מהן ההשראות שלך?

עוז: קודם כל החיים. אני חלק משלישייה. נולדתי עם עוד אח ואחות ובאנו מבית מאוד יצירתי וזאת השראה מאוד גדולה. גם הזהות הלסבית שלי מניעה אותי ליצירה.

בראונשטיין: למה את מציירת?

עוז: אני מרגישה לפעמים שזה כמו לנשום כמעט. אני מרגישה שאני חייבת לצייר ברמה מסוימת. אני אמא טרייה, ואני עדיין מציירת בכל מיני פורמטים.

בראונשטיין: האם למדת אמנות, ומהי דעתך על אמנים אוטודידקטיים?

עוז: עשיתי תואר ראשון באמנות והוראה ב"מכללת אורנים" ואני, ברמה האישית, קיבלתי הרבה כלים בלימודים, אבל אני לא חושבת שחייבים ללמוד אמנות.

בראונשטיין: היכן היית רוצה להציג יותר מכל?

עוז: בכללי, הייתי רוצה להציג הרבה יותר. כרגע אני ממש רוצה להציג במוזיאון חיפה.

בראונשטיין: מהו זיכרון הילדות הכי חזק שלך והאם הוא משפיע על עבודתך כיום?

עוז: שאלה טובה. יש לי זיכרונות של תחושות ורגשות ואני זוכרת שבאיזשהו גיל הבנתי שאני חלק מ, בגלל שכמו שאמרתי, נולדתי כחלק משלישייה, ובגלל זה אני מרגישה שאני צריכה להוכיח את עצמי. בתיכון גיליתי את העולם הזה, והתחלתי לפתח את הכיוון שלי באמנות.

בראונשטיין: מהו המסר שאת רוצה להעביר בעבודה שלך?

עוז: שאין דבר שהוא חשוב יותר או פחות. יש אמנים שנורא חשוב להם המסר, יש אמנים שחשוב להם הקו, או הכתם, ואני מרגישה ששום דבר לא נוגד שום דבר, וזה חלק מהמסר שלי – שיש מקום להכל.

בראונשטיין: ולסיום, טל, איך היית רוצה שאנשים יזכרו את האמנית טל עוז בעוד 100 שנים מהיום?

עוז: הייתי רוצה שיזכרו אותי בתור מישהי שלא פחדה להגיד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s