נעה שמחיוף שחף: "אני חושבת שיזכרו אותי בתור חלוצה, של זנב חומרי ופרוע."

לאחרונה (ולמען הדיוק, בין ה-19.12.19 ועד ה-21.12.19) הוצגה עבודת הווידיאו "אחת שתיים שלוש" של האמנית נעה שמחיוף שחף כחלק מהתערוכה "רצף" של הקולקטיב בוש, אשר התקיימה במרכז הגאה (טשרניחובסקי 22א') בתל אביב.

עבודת הווידיאו הזו – המעולה הן בפרטיה, הן במהותה, הן באופן ביצועה – הציגה את בריטני ספירס האיקונית על צדדיה הרבים, האנושיים, בצורה חדשה לחלוטין – אם תרצו, על-זמנית – והיה משהו ביצירה שעורר בעיניי "שפת סימנים" חדשה לווידיאו-ארט באשר הוא. נראה כי שחף התיכה לשפה צורנית משהו מן החיפוש המתמיד של האמן בדרכו אל היצירה האולטימטיבית ויצרה מעין הפשטה – הן חכמה, הן אירונית – של הרעיון אל מול האובייקט הסופי, הרב-מימדי, במקרה זה.

זכיתי לראיין לאחרונה את שמחיוף שחף (ילידת 1996, או כדבריה: "מילניום כזה ולא אחר…") והתוצאות לפניכם.

דורון בראונשטיין: איך את מגדירה את האמנות שלך, נעה?

נעה שמחיוף שחף: אני לא מגדירה. אבל כשאני צריכה להגדיר, אני מצהירה עליה כאמנות פופית. הרי פופ זה בדברים הקטנים. כלומר, כולנו פופ ועשויים מתרבות הפופ, פשוט יש חלק שמודים בכך ויש חלק שעדיין בהכחשה.

בראונשטיין: ספרי לי על עבודת הווידיאו שלך "אחת שתיים שלוש" שהוצגה זה עתה במרכז הגאה.

שמחיוף שחף: "אחת שתיים שלוש" זו עבודה שהתחילה על ידי רצון עז לשחרר את בריטני ספירס מהמצב הנפשי והפיזי בו היא נמצאת בשנים האחרונות, כחלק מתנועת ה-#freebritney. היה לי חשוב להעביר מסר לאומה, להסביר לעם שלא צריך להתבייש ולהודות ולקבל את המשמעות של בריטני ספירס בחיים שלנו. בעבודה אני נראית גם כעצמי וגם כדמות אנימציה זכרית, כדי שיקשיבו לי. בתחושתי, "בעולמם של הגברים", אישה שמדברת על אישה זה פחות רציני ונוצרה שם ביקורת על הפטריארכיה ועל ה-slut shaming שעושים לכוכבות פופ.

בראונשטיין: מדוע בחרת לקרוא לעבודה "אחת שתיים שלוש"?

שמחיוף שחף: השם של העבודה מוקדש לאחד השירים של בריטני ספירס שנחשבו כ"להיט אסור".

בראונשטיין: מהן ההשראות שלך?

שמחיוף שחף: תמיד כשקראתי ראיונות עם אמניות/אייקונים למיניהם, חשבתי לעצמי שאני צריכה למצוא השראה כדי שיהיה לי מה לענות על השאלה הזו. בשנים האחרונות הבנתי שלא. ההשראות שלי טמונות היטב בכל הבא ליד. אני מעריצה גדולה של הקפיטליזם ומחזיקה בהרבה מאוד רכוש קטן. כלומר, דרך כל אובייקט, בין אם הוא שלי ובין אם לא, כל מוצר שמגיע לעיניי ומעורר ניצוץ, דרכו מתחילה עבודה.

בראונשטיין: האם יש אמנים שמשפיעים עלייך?

שמחיוף שחף: כמובן שיש אמנים שמאוד השפיעו עליי ואחד מהם הוא ריאן טרקרטין.

בראונשטיין: היה לטעמי משהו מן "המגדרי" ו"הנשי-פמיניסטי" בעבודה. האם את מסכימה לכך?

שמחיוף שחף: אני חושבת שהעבודה מגדירה את שניהם ואסביר גם למה. העבודה מייצגת המון מבטים פוליטיים, אבל השניים המרכזיים הם המבט שלי והמבט של בריטני ספירס. המבט שלי על בריטני ספירס הוא כזה של הערצה וסגידה ואפילו מבט אלוהי שמחכה למפגש ורוד שישפוך אור עליי ועל כל הצופות והצופים. בחרתי לייצג את עצמי כעצמי וגם את עצמי כ"גבר". הקוויריות והעמדה של "אין לי מגדר אחד" היא חלק ממני. היה לי חשוב והגיוני שהגבר הוא זה שייתן את הנאום החותך והמרשים כמו שתמיד גברים מדברים עליה ואיתה: אבא שלה, בני הזוג שלה, המנהל שלה. אף פעם אין מישהי שתבוא ותציל את בריטני ספירס.

המבט של בריטני על החברה מיוצג על ידי מקטעים בקריירה שלה שאני בחרתי. אני בעצם ניכסתי את המבט שלה וייצגתי אותו כפי שרציתי. היה לי חשוב להראות כמה שהיא גאה ביופי שלה וחשוב לה יותר מכל "שיעזבו אותה". אני חושבת שהמפגש הזה בין שתי העמדות שלי ושלה, יוצר מראה מורכבת של פמיניזם ונשיות אל מול מגדר כמגדר.

בראונשטיין: האם את גם יוצרת אמנות פלסטית?

שמחיוף שחף: כן. אני מפסלת מאובייקטים שאני מזמינה באמזון.

בראונשטיין: היכן היית רוצה להציג יותר מכל?

שמחיוף שחף: ב- MoMA, כי ככה ארגיש באמת שהאלטרנטיביות כבשה את המיינסטרים.

בראונשטיין: מהו זיכרון הילדות הכי חזק שלך והאם הוא משפיע על העבודה שלך כיום?

שמחיוף שחף: כשהייתי בגיל העשרה, ניסיתי להיות נשית ולהיראות כמו שאר הבנות סביבי. הייתי מוקפת בבנות כאלו שזה היה כל חייהן – היופי, החומר והכסף. התקופה הזו נמשכה עשר שנים מחיי. אין זיכרון אחד שעיצב אותי כאמנית, יש מיליוני זיכרונות שכולם קשורים בחומר: אם זה בגד או שיער או עגיל או נעל. אני חושבת שהרבה מההתאבססות שלי לחומר קשורה לתקופה הזו.

בראונשטיין: ולסיום, נעה, איך היית רוצה שאנשים יזכרו את האמנית נעה שמחיוף שחף בעוד 100 שנים מהיום?

שמחיוף שחף: תמיד כשטווח מסוים עולה מעל היחידה 10 אני מאבדת אוריינטציה, אז 100 שנים זה מאוד גדול עליי.

בראונשטיין: ובכל זאת?

שמחיוף שחף: …ובכל זאת – אני מאמינה שעוד אפרוץ גבולות בתוך המדיומים ולכן אני חושבת שיזכרו אותי בתור חלוצה, של זנב חומרי ופרוע.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s