חודש: אפריל 2019

"דממת חול נשפך" מאת תמה חזק: משהו קוהרנטי, משהו מטאפיזי, משהו כביר ביופיו הלירי

כאשר קראתי את "ציפור אט אט", שירה של תמה חזק אשר בעמוד 18, מתוך ספר השירה "דממת חול נשפך" שלה שראה אור לאחרונה, ידעתי עד כמה חזק היא משוררת גדולה-דגולה.

ישנו משהו קוהרנטי, משהו מטאפיזי, משהו כביר ביופיו הלירי בכתיבתה יוצאת הדופן, מרוממת הנפש של חזק והיא ראויה לכל התשבחות – הן על מושאיה, הן על סגנונה.

חזק מרהיבה עוז לדייק במילותיה תחושות ומצבים, ועומדת על כן, לדידי, במקום של כבוד בין המשוררות העבריות הטובות ביותר בנות זמננו.

"שירתה אמונה תודעתית" מאת צקי רפאלוביץ': אודות המטאפיזיקה שבשירה

צקי רפאלוביץ' ריגש אותי עד מאוד בספר השירה שלו "שירתה אמונה תודעתית" אשר ראה אור לאחרונה.

האותנטיות אשר במילותיו הגדושות באמונה ובתודעה מעוררים ללא ספק את המטאפיזיקה שבשירה.

שירתו הינה פילוסופיה אמנותית מעוררת רגש ומחשבה, אשר כל אוהב שירה ככלל – ושירה רוחנית בפרט – ימצא בה את מקומו.

"סימני חיים – סיפורים" מאת גידי קורן: מרגש, ייחודי, בלתי צפוי

גידי קורן, איש אשכולות מודרני, מביא ב"סיפורי חיים", קובץ סיפוריו אשר ראה אור לאחרונה, היבטים ספרותיים חדשים לעבודתו כרופא.

הסיפורים שזורים בהומור, ברגש וברגישות רבה למושאיו.

קולו מרענן ובלתי צפוי ובכך – בין היתר – טמון ייחודו הספרותי של קורן וטמונים אוצרותיו הספרותיים-המרפאים-בדרכם של סיפוריו היפים, יוצאי הדופן.

"במקום אחר מחוץ לזמן" מאת ענבל אשל כהנסקי: כנות, ישירות ועוצמה

ענבל אשל כהנסקי נגעה בי – עד לעומקיי – בשירה חושף הנפש "על הסף", אשר בעמוד 9, מתוך ספר השירה שלה "במקום אחר מחוץ לזמן", אשר ראה אור לאחרונה.

בשיר זה מאירה כהנסקי את אישיות מושא השיר בין המואר לבין האפל – ועושה זאת בכנות ובאומץ.

שיר זה מייצג את קולה הייחודי של משוררת נפלאה ומעמיקה מאין כמוה זו אשר ראויה להיות ידועה – ואהובה – בפי כל שוחר שירה באשר הוא, מתוקף כנותה, ישירותה הבלתי-אמצעית ועוצמותיה.

"ברבורים בג'רוזלם ביץ'" מאת לילי פרי: מארג של יופי, כנות ועוצמה אלמודובריים על פי "החיים עצמם"

איך ניתן להגדיר את מלוא יופיו של "ברבורים בג'רוזלם ביץ'", הרומן החדש של לילי פרי אשר ראה אור לאחרונה?

ראשית, אתחיל בסגנון.

סגנונה של פרי הינו ייחודי מאין כמוהו. קולה הוא קול "אחר" לגמרי מן הקולות הספרותיים האחרים, המוכרים לעייפה.

ישנו משהו בהיר וצעיר מאוד בקולה. משהו מרענן, אלמודוברי, מכונן.

שנית, מושא הרומן – וליתר דיוק, מושאיו – מעוררים מחשבה ומציפים רגשות רבים, עוצמתיים עד מאוד – מי לכאן ומי לכאן.

לסיכום, זהו מארג של יופי, כנות ועוצמה אשר מתנהלים על פי "החיים עצמם" ואשר פרי, היוצרת הגדולה, השליטה הכל-יכולה במושאיה – ובסגנונה – הופכת אותם תחת ידיה האמונות למרהיבים, צלולים, מושחזים, טראגיים-קומיים, כמיטב המסורת של לילי פרי – לדידי, מן הסופרות הישראליות החשובות והמשפיעות ביותר בכל הזמנים.